הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדס, עכשיו? סוף-סוף רק טעויות הקלדה... תקנתי. - איזו מן טענה זו? -במילים אחרות נתנו לך את כל האמצעים, ועתה מה אתה עושה איתם? תנצל את זה! אל תבזבז! יש לו חיטה למה הוא לא עושה קמח? למה הוא לא אופה? שר לו שירים.. טיפש. אומנם הוא מתרץ את זה בסוף - לטעמי תרוץ עלוב. ובקשר לחזרה על עצמי: היא במקומות מדויקים מאוד ומכוונת. בלעדיה לא היה שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי שירי זלדה ככה: בבית הראשון המילה דם בוטה. (מילים כאלה אם מפזרים על ימין ועל שמאל מאבדים מעוצמתם) כאן תחליפי אותה. חולות זכוכית - אהבתי !!! חץ נושך? את מפנטזת, אבל מותר לך. כדאי שתפרידי בבית האחרון בין 'עורב' שורה 4 ל 'אך'. את חוזרת הרבה על ה"לו רק" וזה מצויין. ("ו-לו רק" ה ו' ממש במקום) בשיר כזה אין כמעט מקום לדיוקים. בקשר למה שאמרה תחיה(?) אז משוררים של היום לא יותר חופשיים. בכלל לא. אני משוכנע שריה"ל היה נשאר משורר גדול גם בתקופתנו אנו, המודנית. כמוהו שאר אבירי השירה, כותבי החרוזים, המשקלים והכבולים בכללי שירתם למניהם. להפך נראה אותך, אותי וכל כותב מודרני כזה או אחר כותבים כמוהם... רק אז תוכלי לדעת שכתיבתך מודרנית ומשוחררת באמת. (למרות שזה לא מחייב) כותב מודרני היום - טוב עדיף לא לדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! נשאבתי פנימה. טוב, איך אפשר לעמוד בפני ילדים? [רק הילדים המתים צרמו לי שם..] אגב, [אני שונא משפטים שמתחילים ב"אגב"] חשבתי על זה.. עוד משהיר הקודם "מלאכים" הם באמת עיוורים. אם יצחק היה עיוור למציאות האנושית ברגע שראה אלוהים בעקדה (לפי המדרש שהמלאכים טיפטפו לו דמעות מלאכיות לעיניים), משמע שגם המלאכים עיוורים למציאות האנושית שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ש ואין עוד בשביל מה. ש השורה הזאת לא מתחרזת משהו ש אבל השיר כולו מחפה ש וזו גם כמו פשלה נחמדה ש ירידה שבמקום ש [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נעים מאוד. אני לא יודע מה ההגדרה המדוייקת לפיזמון אך ככזה הוא נשמע לי. קצת חסר את הכבדות של שיר. פשוט דורש שנעמי שמר תעשה טובה, ותשלח לנו איזה לחן שמימי מהיכל המשוררים שלה שם. [ליצירה]
- [ליצירה] ...כמובן לקחת תפקידים, אבל בלי לנטוש אותם באמצע כי אז זה הכי גרוע. הקטע מתחיל כמכתב. את שכחת אותו באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] אנ'לא מבין את הצחוק ששזור לאורך הסיפור. הוא לא מפלצתי או מחריד סתם צחוק שלא במקום. רק בקריאה שנייה פתאום הבנתי. קצת בכולופן להתחיל ככה. "קשה להבין ולקבל אותך ככה, ילדה. : ה"צחקתי" הראשון מתקבל על דעתי רק אם הוא בתמימות מה שאין כאן בהלך המחשבות של הצוחקת." [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי במיוחד עד כדי רטט את שורת הסיום: "ואם לבכות, אין ראויה עתך למלכות מעכשיו." זו הצעקה שמתגלגלת לאורך השיר כולו. שנצעק! [ליצירה]
- [ליצירה] מעט נחמה יפה, יפה מאוד-מאוד. אכן לארץ קשה לא פחות. היא לא הקיאה אותנו הפעם . לא הפעם. למרות שהשאלה בסוגריים (וצדקת כששמת אותה בסוגריים) מתישבת עם לבי היא נשמעת לי יותר רטורית: "ושבו בנים לגבולם?" אני אפילו לא בטוח למי זה מופנה לנו, להשם, לארץ??? אולי כל-אחד צריך לענות לעצמו. אני נשבע בשם השם אדוני צבאות לשוב לחבל קטיף! ושבו בנים לגבולם. שלום על ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר נעים לי מאוד. לגבי הבית האחרון אני בדעה אחת עם אוסף. [ליצירה]
תגובות