[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
אהבתי אבל..
אהבתי. לא הבנתי את המילה השנייה. וזה נשמע מעט ילדותי ובנלי עם הסרט המצויר. זה מאבד את האמינות,
וכך אני לא אשמע לך: תתישב, תריח וכו'
[ליצירה]
השתגעת?
מצטער, זה פשוט מזעזע. לו לקחת את השואה לאישי ,בסדר.. אבל זה? לקחת את האישי לשואה?
כמו שמזעזעת ההשוואה של קטיף לשואה.
(יחסית לזה עוד מובנת)
הייתי אוהב לו הדימויים לא היו של השואה,
אבל אז זה לא היה זה...
במיוחד מהקרון ולסוף. תחשבי על זה.
ולא משנה כמה שזה כתוב מצויין.
[ליצירה]
מומלץ
הדבר הנפוץ ביתר בשירה היום זו התרשלות.
כאן יש את אותו טון מתרשל, אבל למרות זאת כאן אין רישול... (גם להתרשל צריך לדעת ואת עושה את זה מצויין) כשאני אומר התרשלות אני מתכוון מן הרהור כזה לא מסודר כמו חלום... ואין את הרכוז של כל שורה בפניי עצמה בסדר הגיוני-רצוף.
הכי אהבתי את ה ( ) איך שהפכת את המשמעות של: אוכל ת'לב.
זה מתחיל שמח ועליז, ועובר לכבדות מסויימת
כאילו מצב הרוח עבר מנרגש-צהל לפילוסופי--כבד--ראש וכשהשורות הראשונות חוזרות על עצמן זה משאיר מועקה מסויימת. מה עוד שהן עצמן התחילו קיציות וקלילות.