[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
השיר יפה, אבל יש חרוזים משוכללים יותר. ,ומה אם ,משה וכלב"? בעצם מה זה משנה כיום הכל מחפפים; והרוח כדברך חבושה בפריצותה חסרת הרסן והרדודה,ככה שאתה יחסית עוד טוב. [ מגילות הרע במיעוטו]..
[ליצירה]
קודם כל הסיפור הזה עושה כבר האנשה לדמויות, ובעצם כמעט כל יצירה שנכתבת בעקבות התנ"ך.
החשש שלך הגיע ברגע שהיהדות הדתית שימשה בתפקיד הצינזורה. (ומכאו השאלה: האם זה מה יש לתורה לתת? אני מתגעגע לבצלאל..) רק אז פתאום הפחד להאנשה, כי ברור שיעקב לא סתם רומנטיקן. אבל לספר את שאר הסיפור של התורה כמו קומיקס של שי צ'רקה זה כבר בסדר.
(...)
ואם בתורה עסקינן, שימו-לב שפעם ראשונה שאנחנו נפגשים עם רחל זה בתאור "יפת תואר ויפת מראה" ופסוק לאחריו "ויאהב יעקב את רחל" ברור בפשט הכתוב שהוא אהב אותו על יופיה. כנראה שלא כל היהדות זה "שקר החן והבל היופי".
[ליצירה]
נורא המעבר מ"קשת החורבן" לסיום השיר. בנית רעיון מדהים ולא פשוט בכלל: לראות בעצם החורבן את האושר, את הנוצץ. ואולי הכרחתי את עצמי לראות את המסר הזה מבין שורותיך... אבל הסוף כאב מידי, איבד את גבול הטעם הטוב. לזעזוע יש עוצמה אך לא תמיד חיובית. תחשוב על זה...
[ליצירה]
מומלץ
הדבר הנפוץ ביתר בשירה היום זו התרשלות.
כאן יש את אותו טון מתרשל, אבל למרות זאת כאן אין רישול... (גם להתרשל צריך לדעת ואת עושה את זה מצויין) כשאני אומר התרשלות אני מתכוון מן הרהור כזה לא מסודר כמו חלום... ואין את הרכוז של כל שורה בפניי עצמה בסדר הגיוני-רצוף.
הכי אהבתי את ה ( ) איך שהפכת את המשמעות של: אוכל ת'לב.
זה מתחיל שמח ועליז, ועובר לכבדות מסויימת
כאילו מצב הרוח עבר מנרגש-צהל לפילוסופי--כבד--ראש וכשהשורות הראשונות חוזרות על עצמן זה משאיר מועקה מסויימת. מה עוד שהן עצמן התחילו קיציות וקלילות.
[ליצירה]
אהבתי ת'כתיבה
בעיה קטנה... קהלת והומרוס הם בכלל לא קשורים. קהלת הוא לא ספר הסטוריה או מוסר אנוש, אלא אחד הספרים שנכתבו ברוח הקודש ו.
למעשה הוא מבטא (כמו שאר הכתוב בתורה) את החוקיות האלוהית של ישראל. קהלת מבטא עקרונות חיים שהם בגדר טבע ובריאה. כל מילה היא יחסי גומלין וכוחות. עלינו לחשוף אותם מתוך קריאה נכונה ושאלת שאלות. השלב הבא יהיה לממש אותם ככל האפשר.
[ליצירה]
אז את מאשימה את עצמך?
לא הבנתי יש פה איזו סתירה: ... נגע מבלי לגעת. הוא לא שם לב שנגיעתו מרוחקת לא נוגעת באמת. (אני מפרש את זה יותר בתור מגע רוחני)
מצד שני בסוף "הקשבת לנפשי" אבל את ברחת.
אז הוא כן מקשיב, אבל מקשיב באמת, מציאותי, או
מרוחק ומה שנשאר זה המגע הפיזי, ואז ברחת.
נ.ל השורה השניה מעט צורמת לי. לא הייתי אומר לך להדחיק אותה.. אבל אולי להשאיר במגירה?