בע"ה.
אדם נכנס לעולם הזה עם בראשו ויוצא ממנו ברגליו.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמן! =( [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מקסימה אחת איזה כיף לקרוא את זה, מה שאת עושה עם הציטטות משיר השירים, הכי אהבתי את הסוגרמים והסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] רבי נחמן כותב שזו עבודה גדולה להיות בבח' בהמה, בבחינת " בהמות הייתי עימך"- אשריך! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] *וואיי!* איך שזה, חי! איך שאת ערה בתפילה, בימים הנוראים האלו, הצלחת להכניס חיים מנקודת מבט אישית. ממש אהבתי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבעיה בעין של רחל היא אולי במיקום, לא בפורפורציה, היא קצת נמוכה מדי היא צריכה להיות בגובה האף והיא יורדת קצת מתחת לאף. אך, גמני מצטרף לקודמי, ציור יפיפה, הם ממש דומים אחד לשני, רואים שהם קשורים, יש בהבעה שלהם ערגה אחד לשניה, אם כי יעקב לא מסתכל לה בעיניים! אולי הוא מסתכל מעבר ורואה שהיא עתידה שלא להקבר עימו ועל כן הוא בוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודות למגיבים בקשר לישי, הוא על הכיפאק, קצת יקה אבל בסדר. סתם. ישי, אני מסכים איתך, במבט פשוט על הפסיקים בשירי, מבחינה תחבירית, הם אולי לא במקום, אך, לדעתי בשיר, יש לפסיק תפקיד נוסף מלבד התפקיד התחבירי שלו, (שכן, על התפקיד התחבירי אפשר לוותר בזה שפשוט עושים Enter), התפקיד הנוסף הוא לתת רווח, סימן עצירה במרוצת הקריאה, (כמו להבדיל בקודש, טיפחה שהוא טעם מפסיק קטן), כך גם הפסיק תפקידו להפסיק, וכך, כשמצד אחד, המילה עודנה בשורה הזאת, אך, מאידך, בא לפניה הפסיק, היא מתוחמת, עומדת מצד עצמה ויש לה כובד, יש לה משמעות, פתאום אתה יכול לתאום בה משמעויות חדשות כשהיא נפרדת מההקשר המתבקש שלה (או למעלה או למטה, והרי היא עומדת כמצליף). [ליצירה]
- [ליצירה] הו, קסום. אהבתי. לאהודות. להתעמקות. [ליצירה]
- [ליצירה] ובאתי על החתום! כן, גם אני מאד אהבתי, אך דווקא רציתי להאיר שזה עושה לי הרגשה של ישן וטוב, כאילו יצירה ותיקה פה באתר ולא בת פחות משבוע, יצירה עמוקה, בשלה מאד ומשובחת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. פה למשל החלק הכהה שבא כביכול מאחרוי האגרטל משרה עומק לציור. יש פה עין אמיתית. [ליצירה]
תגובות