אי של השלום המובטח...
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואי! אני מתבישת שעל כזאת יצירה לא הגבתי לך!!! זה מדהים! אין מילים.. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה הנה--- כנראה שהמחשב לא סבל את הקיטשיות הזאת שניסיתי להחליף את הכותרת "שושנה" למשהו יותר מתוחכם... אבל הנה, סדרתי את זה. אתם יכולים להביע דעתכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חמודה גם את!!! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מיוחד!!! מקורי ממש כמוך... יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] אמן ואמן. [ליצירה]
- [ליצירה] זוועה כתיבה יפה, קולחת, אך גוף הסיפור מבחיל. סוף רע. אל תמשיך כך, ותגיע יותר רחוק משרשרת נקניקיות. [ליצירה]
- [ליצירה] למה הספתא שלי לא מכינה גפילטע פיש. ילדות עשוקה? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מרשים. השימוש בצבעים, המבט והמבע של התמונה. רוך, עדינות, נשיות. (למה זה קטוע בצד?) תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] שמנדריקים! אני לא סובלת את ההומור המתיישן- נושן של אפרים קישון. אבד עליו הכלח, מבחינתי, מאז ששמעתי שהוא לא באמת כזה אידאליסט. ולעומת זאת- פירגונים: נקרעתי מצחוק ב"מלא הטנא ביאושים"- שזו גם רמיזה דקה לכל הפוזלים לאתרים מקבילים, ומ: "...אני יושבת כאן בשלוש בלילה ולא מפסיקה לבכות. עוד מעט יתעורר כאן מישהו. אוי.. עכשיו גם שתי הקטנות מצטרפות לבכי, והנה אבא שלי, טוב, טוב, אני סוגרת.. אי!.." שבה את ליבי. בלי קשר לקשרים משפחתיים קודמים! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. אך. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, מלא אהבה לאור. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי... הצלחת להעביר עצב, געגועים ותמונה של שולחן שבת- בלי אבא, אבל עם זכרון חי... תנחומיי... [ליצירה]
- [ליצירה] שלום... יצירה פשוטה מאוד, בשפה פשוטה, ובכל זאת גורמת לאנשים לקרוא אותה ולחייך, חיוך קטן כזה, מהצד... חייכתי. [ליצירה]
תגובות