ובסוף
מול ים בלי חוף
כלתה בחולות
אהבת כלולות
דממו דמעותינו
עמדנו מול בתינו
חרבים עד יסוד
ואין עוד.
מלבדו.
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצא חן בעיני, במיוחד איך שזורם. עמדנו מול בתינו קצת חורק. הסוף טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. זה כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] אין עוד מלבדו השיר הזה נותן לי הרגשה שאת מהגוש, אני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מהגוש, ואפילו לא הייתי בו בזמן הגירוש. אבל גם למי שלא היה כואב. ואולי דווקא בגלל זה. (אני חושבת שאם הייתי שם המשבר שעברתי היה עשוי להיות פחות קשה.) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. לא מהמבינים בציור, אבל הציור הזה נראה לי עשוי היטב ובהקפדה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, לשיר הזה חיכיתי. קודם כל: כתיבה שובת לב. היומיומיות הכי רחוקה מבנאליות שאפשר, והרגישות, והאהבה לאנושיות שנושבת מהשיר הזה - פשוט מקסים. ורק - לשם מה נצרכת הפסיחה לפני "ראווה"? [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי יש כאן יותר משיר ילדים. הסוף מצוין. ההתחלה קצת... יותר מדי. אפשר לקצץ בקלות כמה שורות. (סודה של השירה, בעיני, הוא התמציתיות.) ואת הכותרת ראוי להחליף בשם מתאים יותר. ואם אפשר, כזה שנותן זוית אחרת לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית - לעולם אינני מגיבה על שיר ב"מבט ראשון". אני קוראת אותו לפחות פעמיים. שנית - ייתכן שהשיר נבע מתוך רגש של אהבה לארץ, אך בעיבוד הסופי, בעיני, זה לא עבר. יש כאן התייחסות לשקיעה, שהיא לא ייחודית דווקא לארצנו הקטנטונת... (ואני מזכירה שכל התגובה היא מתוך הראיה המוגבלת שלי. אפשר שאחרים ימצאו בו את מה שאני לא מצאתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] את השיר הזה צריך לתלות בגדול, מול כל משוררי שלושת הנקודות... אל תוותר, אתה עוד תנצח אותן... תרגיע אותן, שהן יוכלו להופיע כאוות נפשן בתגובות פקאציות, אבל לא בשיר. (...) :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה ציור? אני חשבתי בכיוון של תמונה שעברה עיבוד ממוחשב.. [ליצירה]
- [ליצירה] *זה שיר נעים וזורם. כיף לקרוא. *ה"בו" בסוגריים מיותר לענ"ד. *השי"נים מנוקדות הפוך, למרבה הצער. [ליצירה]
- [ליצירה] אם היה אפשר להכניס לאהודות פעמיים, הייתי עושה את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת בהיר מדי וקצת רחוק מדי. זוית מעולה! [ליצירה]
תגובות