[ליצירה]
לעצמם קנו וילה בהון אי שם בין קיסריה לסביון.
שיר בדיחה עם הרבה לצון.
זה קורה הרבה בימינו, לצערי וזו גם המציאות,
אבל איך לא חשבתי על כך, מצידי הרי זו בורות.
לכתוב על נושא שכזה, צריך נפש וקמצוץ ליצנות.
שירך זה אותי הימם והותירני ממש משתומם,
כעת כבר ממש לא אדע, למה מסוגל מוחך.
את כתיבתך כה אוהב, שבלי הפסק עליה חושב.
תודה, תודה, תודה: ממני על כל מילה.
חיים
[ליצירה]
תמיד תביט מטה ואז תראה שישנם כאלה שבשמחה
יתחלפו איתך, בין עבודתם ומשרדך האפור.
כי מה שיש להם הוא כבר שחור!
נהנתי מהמונולוג שלך למרות הסיום.
תודה:
חיים
תגובות