תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
יפה...
יפה תיארת את התחושה שאני בטוח שהרבה ממנו חווים.
החרוזים שלך מוסיפים לקצב ולזרימה של הכתיבה העשירה, דבר מעולה.
אני אשאל בפעם האחרונה: למה צבעוני?
נחמד מאוד!
[ליצירה]
אם זה לא בא, אל תכריח.
תנוח, זה יגיע בסופו של דבר, ואז, תפוס את הרגע.
יש מקום לתקן מעט, ולדעתי לקצר את השורות.
מעבר לכך, יפה ביותר וכתוב בכנות מדהימה.
תודה!
[ליצירה]
הלך... אני פשוט חייב להעריך אותך, בעיקר בגלל ששירי אבל עדיין לא הצלחתי לפתח, ואני מרגיש שותף כשאנשים אחרים כותבים על האבל שאני חש ואני קורא אותו ומגיב.
אז ככה:
* הכתיבה טובה. שפה עשירה.
* חוסר החריזה לא מוסיף ולא גורע. חריזה יכולה להוסיף אם משתמשים בה נכון, אך לרוב אין עושים זאת. יפה עשית שבחרת לא להשתמש בחרוזים (יש גם איזושהיא הסתייגות מלכתוב בחרוזים בשירי אבל והספד, כמובן)
* התמונה שהיטבת לתאר בדו-משמעות עושה את עבודתה בצורה מוצלחת ביותר.
* לא מצאתי פגמים משמעותיים, וזה נזקף לטובתך. שכוייח!
אני מכיר את החב'רה שנרצחו (בעקיפין, לפחות). אכן, נהיה קצת קריר בלב...
תודה שהעלת זאת בפנינו.
תגובות