תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אמאלה!
זה כ"כ טוב!
איך העולם היה שורד בלעדייך?
את מ-ה-מ-מ-ת בכתיבתך! פשוט כך!
נפלא...
עולם הדימיון. עולם נהדר.
נתת לי המון חשק לכתוב סיפור בדיוני. תודה רבה!
מקסים!
[ליצירה]
יפה ביותר...
אני גם בקטעים של פנטסיה ושטויות כאלה, אז הצלחת לחדור טוב טוב לנקודות השמחות שלי.
סיפור נחמד מאוד, כתוב בשפה טובה, עם תיאורים נפלאים.
החיבור של הסוף להתחלה סיפק, והגעגועים המורגשים שלך לאגדות מובלטים בצורה חזקה.
כנפי שחר, אל תיקח/י את זה כ"כ קשה... זה סה"כ אגדות. לכל אחד מותר לאהוב חלק אחר שלהן...
[ליצירה]
אני לא אשתמש במילה בה רציתי להשתמש מלכתחילה כדי להגיב על השיר.
פתיחת שפתיים חופשית לאדם אחד היא סתימת שפתיים לאחר.
לא, לא תוכל להוביל מצעד גאווה ולהגיד שאין זה פגיעה בסובב אלא חופש ופתיחות. זכותי, הרי, למחות שאין להם רשות "להציג" את דעותיהם ברבים, בארצי - בארצם. כמו שגנב גונב ורוצח רוצח, אותו מצעד הוא פגיון בנשמת האומה, לדעתי, במיוחד כשמצרפים אליו את אומות העולם. הלא חלק מ"חופש הביטוי" הוא ההתנגדות לחופש הביטוי...
היה פעם אחד בתל אביב שהפגין נגד אותו מצעד, ביחידות. באו אליו אנשים "רגילים" מהרחוב וביקשו ממנו שיפסיק לאלתר מכיוון שת"א היא עיר פתוחה הנותנת ביטוי לכל גווני אדם וסטיותיו.
פרדוקס, מה?
חבל. בפעם הבאה, אל תיכנע לסיסמאות מערביות שהופכות אותך לטמבל בעל מעמד גבוה.
[ליצירה]
קנדה!
ארץ הולדתה של אמי...
אכן, נוף מקסים, אף שהוא משעמם במיוחד (עצים, עצים, עצים, אגם, עצים, עצים, עצים, אגם, עצים, תחנת דלק, עצים, עצים, עצים, עיר).
כן... זכרונות ילדות.
גם בארץ לא חסר מה לראות, אבל אתה צודק- יש מקומות שונים.
כתיבה נהדרת ותיאור מהמם.
תודה לך!
תגובות