הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
התחכמויות מאולצות קצת, לא?
אני לא מתיימר, חלילה, לתקן את הנונסנס שלך, רק להציע כמה הצעות לשיפור: נסה לקצר את הבדיחות, ואל תסביר אותן ('איך הוא עשה לי את זה...' או 'שכחתי שהוא לא מכיר...' מיותרים). נראה גם שהתייאשת מהנסיעה מהר מדי. נונסנס כזה, שלא מבוסס על עלילה אלא על משחקי מילים, עדיף 'לנפח' קצת, או לסיים בשורת מחץ מצחיקה יותר מ'ירדה בתחנה שנראתה לה מרכזית מספיק'.
ההתחלה נחמדה, הפיכת הרהורים וביטויים לדיאלוג, אבל נטשת את הכיוון הזה כשהנהג נכנע ('טוב, בסדר, תעלה') ומשם הנסיעה מדשדשת. נראה שאם תערוך (ו'תדחוס') את הקטע תוכל להפוך אותו למצחיק יותר.
בהצלחה
[ליצירה]
תחילת המאמר מנומקת, יחסית. נכון שנהגים בארץ מנוצלים ונוהגים בלי מנוחה מספקת, אבל אני לא בטוח שזה נכון לגבי נהגי הרכבת, ואני לא בטוח שהנהג היה מספיק לעצור גם אם היה ערני לגמרי.
בעיית הנהגים (נהגי משאיות, בעיקר) דורשת פיתרון, גם מצד רשויות החוק והאכיפה (ונראה לי שהם פועלים, אבל לא מספיק), וגם מצד הנהגים, ולכן חשוב שיהיה איגוד נהגים פעיל, המסוגל לדרוש שעות עבודה סבירות.
אבל אני לא בטוח לגבי סיום המאמר - אתה קופץ, כרגיל, לפיתרון החביב עליך, בלי נימוקים, בלי הסברים. האם במדינת פועלים אין בעיות הזנחה ורשלנות? מהו הקסם הגורם לאנשים להיות אחראיים ויסודיים?
[ליצירה]
מה? לרשום את הפטיש והמגל על הדגל?
לא יודע, נשמע לי מקצועי מדי, רשמי. חסר להט פועלי המוני חדור אמונה ונוטף זיעה.
יש! נעוץ!
'מגל ופטיש נעוץ על דגלנו!'
(צריך להדגיש היטב את הע' ולהתיז היטב את הצ', כדי שישמעו את העוצמה והעמל שבנעיצה הפועלית, ולא יתעורר הרושם השגוי שמדובר בהשחלת נעץ סתמית)
[ליצירה]
שלום עמית
הנושא די נדוש (הייתי בודד, חיפשתי אותך, את אהבת חיי), וקשה לכתוב עליו שירים שיישמעו מעניינים. אפשר לנסות לכתוב בסגנון ייחודי, אבל קשה לכתוב 'מוזר' בלי שהשיר יישמע מאולץ וצולע. או שאפשר לתפוס פרט קטן בנושא ולכתוב עליו, למשל - להרחיב את 'כל חיי שליו הייתי', כך שהפגישה תישמע כמו פלישה לחיים הנוחים של הבודד (גם על זה כתבו הרבה, אבל פחות משירי אהבה ישירים). עוד דוגמה - אפשר להרחיב את 'ללמוד מה היא אהבה', במקום לכתוב 'ולאף אחד אין תשובה', לכתוב את התשובות שענו ולהראות למה הן לא מספקות, עד שהוא פוגש אותה ומבין.
החרוזים קצת בעייתיים. אתה חורז שורות ארוכות וקצרות (בלי להביט אחור\בלי לדעת מתי אחזור), רוב החרוזים צפויים (לדעת\לגעת, תשובה\אהבה), ואתה 'הופך' משפטים כדי לחרוז ('חשבתי שכך לעולם אחיה' במקום 'חשבתי שאחיה כך לעולם').
'גררתי את רגליי\בלי לדעת מתי אחזור' - מעניין, נשמע כמו אחד שמכריח את עצמו לעזוב. את מה הוא עזב? למה הוא רוצה לחזור?
ברוך הבא, בהצלחה
תגובות