הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
שלום חילזי. ברוך הבא.
זה לא סיפור, זה מונולוג. הבעיה שאתה מתאר מעניינת וחשובה, אבל אתה מתאר אותה בקוצר רוח עצבני, ומוותר על הסדר וההגיון הדרושים להבעת דעה, ועל החן והסגנון שמצפים למצוא ביצירה ספרותית.
למשל - למה האשמות השווא נובעות מחלומות? (או שזה סתם משחק מילים?), מה שאיפת החולמים האלו? (למה פעיל שלום עכשיו גר באיתמר?), למה התנגדותך לשלום עכשיו מעיבה על החברות? (זה לא ברור מאליו כמו שנראה לפעמים)
מצאה חן בעיני ההדגשה בתחילת הקטע, ההמשך די סתמי.
בהצלחה
[ליצירה]
רוע אכזרי שורץ בתמונה הזו.
השדונית לא מלוכלכת בכלל בחלבון, מה שאומר שהגוזל שהיה אמור לבקוע מהביצה נושל ממקומו באלימות (כנראה נאכל, שדונים יכולים לאכול הרבה מעבר למשקל גופם במהירות מפחידה)
היד האוחזת בביצה יציבה מדי, לא כך נראית יד של מי שציפה למצוא גוזל חסר-אונים וגילה מפלצת זעירה, מה שאומר שמי שמחזיק את הביצה אכזרי ומסוכן לא פחות. ולכן השדונית נראית תוהה, אולי קצת מבוהלת, במקום לראות את אמא-עגור היא רואה אדם.
[ליצירה]
בחוסר נשימה מחפש יציאה מבקש מפלט מתרוצץ ומחפש ומכחיש וחוזר. רק שוקולד נותן מעט מנוחה. ורק הנצח, הדומה אך לעצמו, מאפשר לברוח מהמבוך האינסופי ולהכניס מעט אוויר לריאות
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
אה?
שזרת כמה הרהורים, עצרת באמצע, וחזרת הביתה. איפה הסיום?
איך הצלחת להתבדר כל כך בקטע קצר כזה? ולמה? אתה יכול להוסיף עוד פסקה אחת, לשזור בה את הקצוות המשוחררים, ולהפוך את הסלט הזה ליצירה מעניינת.
בהצלחה
[ליצירה]
חוזר על ססמאות ריקות
כשמערבבים עצב בתוכחה מקבלים קלישאות קהות.
יכול להיות שיש כאן עקיצה, חזרה על אימרות שחוקות של יאוש ונוסטלגיה, ואז הבלטת 'יהיה בסדר' כאילו רק הוא סיסמא ריקה. אבל הסגנון רומז לרצינות קודרת.
הפיכת הסדר במשפטים (נשוא לפני נושא, מושא לפני נשוא) משום מה מקובלת כשכותבים בחרוזים או 'שפה גבוהה', אבל זה נשמע עקום. 'אני זוכר אותך מולדת', 'נראה כי דרכך אבדה', 'עמוד אש ללכת אחריו' נשמעים 'זורמים' יותר.
אפשר גם להסיר כמה 'כבר'ים וכינויי גוף (אני לא בטוח שזה הביטוי הנכון, אני מתכוון ל'אני' 'הוא' 'אותה'...), נראה לי שזה גם יעזור לזרימה.
תודה
תגובות