קול דמי אחיך צועקים
אֶניָה זוק
-
10% ממה שקורה בחיים אינם בשליטה. 90% הנותרים זו התגובה שלנו לאותם 10%.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר נוגע. הלוואי....אולי אז הייתי מכירה את אלה שבזכותם אני כאן - והם אבדו לבלי שוב [ליצירה]
- [ליצירה] ואו!! שילוב נדיר בין שפה גבוהה לסלנג שלא צורם את האוזן. מתוחכם ופורט על מיתר נוגה. ואכן, הן תמיד משיגות את מבוקשן [ליצירה]
- [ליצירה] יאצק, להגיד את האמת בצורה כה אמצעית זה כישרון וישרות... שכוייח קארל מרקס טען שהא-לוהים הוא אופיום להמונים, ובשירך אני רואה תגובה ניצחת לו. לא-לוהים, שהוא נשגב, אינסופי ועליון הוא קרא אופיום. אם כך מעדיפה אני את האופיום ולא את האלילות בדמות הון וכסף [שאגב מרקס, תרם נכבדות בהפיכתו לאמצעי כה מרכזי בתפיסת באדם]. [ליצירה]
- [ליצירה] "אסיר תודתו" - כל כך מדוייק... [ליצירה]
- [ליצירה] עוצר נשימה - בדממה דקה, לדקה. כשרון! [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה משובחת - אם כי התרגום לא מדוייק. כלומר כתיבה עצמאית מומלצת [ליצירה]
- [ליצירה] בלתי רגיל. האופן בו מתגלגלים מתחילת השיר ועד סופ, מבלי לשים לב לכברת הדרך - נזקף לכשרון שלך. אכן זה עץ הדעת שהנופל לקורבנו פעם יפקח הוא את עינו פעם יביא לעוורנו [ליצירה]
- [ליצירה] "אביאל שמח מאוד שלא סיפר על כך לאביגיל..." במחילה, מי זו אביגיל? מן הסתם זו ודאי טעות סופרים, אך אם לא אשמח למענה [ליצירה]
- [ליצירה] איני יודעת אם זו רק אני וכל מה שסובב אותי, אבל החוש אומר לי שהמחלה והמוות מרחפים כאן, ולא המוות של מכובדנו מהתנ"ך... [ליצירה]
- [ליצירה] הישר לאהודות... הראי"ה כתב על כך שהסיבה לבלבול בין האני האמיתי ל"שלי" הוא בשל חטא קדמון: חטא האדם הראשון וחטא הארץ וכו': "ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו. חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר. חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. ...וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל " אוה"ק ג עמ' קמ' [ליצירה]
תגובות