ותאמר רחל
הבה לי בנים
ואם אין -
מתה אנוכי
ותהר רחל
ותמות בלדתה
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נקודה למחשבה! לא שמתי לב להקשר הזה עד היום. יש"כ [ליצירה]
- [ליצירה] שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו? כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל... [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע, אפשר לחיות ולמות בו זמנית. (זה שאתה נושם הופך אותך לחי רק מבחינה טכנית כך שהעקרות לא ממש חייתה אותה...) [ליצירה]
- [ליצירה] פששש... בהחלט מעורר מחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] למביט מהצד זה לא פאנץ' ליין. הקטע איננו בונה את עצמו לקראת השורה הזו. זו פשוט השורה המסיימת. [ליצירה]
- [ליצירה] לנושא אלומותיו - במקום להתלוצץ, הייתי מצפה ממך להתנצל. היית מעט פזיז בתגובתך הראשונה, וכמו שאומרים - החילזון מהשפן. [ליצירה]
- [ליצירה] ז'אנר חדש לדעתי היצירה הזו צריכה לפתוח ז'אנר חדש: פואטראנס [ליצירה]
- [ליצירה] * בתור אחד שמבין ברסיסים, לא נותר לי אלא להזדהות... [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי לנה האם זה לא ניסיון נואש לזכות שוב בתשומת לבה? כי לא נראה לי שהיא שווה את זה. לא במובן הקלישאי, ברצינות. [ליצירה]
- [ליצירה] רק להבהיר - השיר נהדר כפי שהוא, גם מבחינת המשקל. ההערה שלי היתה רלוונטית רק אם את מאלה המכורים לפרפקציוניזם. [ליצירה]
- [ליצירה] לחזן הנודד: אני מסכים איתך שמבחינה הלכתית אין כל מקום לצעד כזה. ומכאן צומחת השאלה: האם כותב אמור להזדהות עם הדמויות שהוא יוצר, או שמא הוא רשאי לבוז להן, לכולן? [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיינוס, בדיוק אתמול אמרתי שאני בונה עליך, על החריזה והמשקל. אני שמח שיש לי על מה לבנות. [ליצירה]
תגובות