מעניין מה שאתה אומר. זה נכתב במשיכת קולמוס, באותנטיות מרבית, ובלי שיקולים.
ייתכן שאתה צודק אבל אני מרגיש שדווקא הן הטוויסט המעניין. כאילו יש להם תודעה... :)
תודה!
רסיסי זרע על דו המשמעות אשר בהן
זה מצויין.
טל, יצירה, פוריות
מבט אל השמים ב-
"וחושבים עליך
וקוראים מפי שמך"
וחזרה אל הנמענת
"ושונאים דמותך."
צלם אלוהים שאכזב בדמות נמענת אהובה.
כך לקריאתי המסוייגת
כי השיר לא מנוקד.
והשיר חזק וטוב.
אמילי
לא שאלה אם זה טוב או לא.
פשוט התלבטתי בהבנה שלי את השיר
כי נפתחו בפניי מספר אפשרויות
ובחרתי באחת.
לא שאלה של טוב או לא
שאלה של דיוק. עד כמה אתה מעוניין בהבנת הקורא
זהה ל-מה שניסית להעביר.
[ליצירה]
אוקיי
מעניין מה שאתה אומר. זה נכתב במשיכת קולמוס, באותנטיות מרבית, ובלי שיקולים.
ייתכן שאתה צודק אבל אני מרגיש שדווקא הן הטוויסט המעניין. כאילו יש להם תודעה... :)
תודה!
[ליצירה]
רסיסי זרע על דו המשמעות אשר בהן
זה מצויין.
טל, יצירה, פוריות
מבט אל השמים ב-
"וחושבים עליך
וקוראים מפי שמך"
וחזרה אל הנמענת
"ושונאים דמותך."
צלם אלוהים שאכזב בדמות נמענת אהובה.
כך לקריאתי המסוייגת
כי השיר לא מנוקד.
והשיר חזק וטוב.
אמילי
[ליצירה]
לא שאלה אם זה טוב או לא.
פשוט התלבטתי בהבנה שלי את השיר
כי נפתחו בפניי מספר אפשרויות
ובחרתי באחת.
לא שאלה של טוב או לא
שאלה של דיוק. עד כמה אתה מעוניין בהבנת הקורא
זהה ל-מה שניסית להעביר.
[ליצירה]
שיר נהדר. נפלא ממש. הלכאורה הזה של הפרידות מכל סוג שהוא. אבל נשאלת השאלה - אז מה עם הכל נאמר או נסגרו כל הקצוות הנראים לעין? יש עוד אינסוף קצוות בלתי נראים. והאם זה אומר שהפרידה הופכת קלה יותר? לא ולא...
[ליצירה]
קשה קשה
שי,
היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים.
עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות.
ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה.
תודה שי.
[ליצירה]
תשובה לבעז@
הומרוס וקוהלת קשורים מהטעם ששניהם כתבו ותיעדו מאורעות בדויים או אמיתיים, לא משנה לצורך העניין.
ובזכות כך נכנסו בעצם להיסטוריה, מה שמבקש גם מחבר השיר הפשוט והצנוע הנ"ל, שהוא סתם אחד העם...
ומבחינת השיר -
הבית השני מתייחס למלחמת טרויה כפי שמוזכרת אצל הומרוס; ומקושרת באמצעות הבית השני גם לקהלת / שלמה שמיוחס לו גם ספר משלי, ממנו הציטוט על התחבולות, והוא גם זה שאמר עת מלחמה ועת שלום...
לדעתי מאד מאד קשור.
[ליצירה]
תודה למגיבים!
שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה.
ועכשיו תשובות :) -
רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך.
זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך.
וכל שאר המחמיאים - תודה.
[ליצירה]
מצטער
לא התכוונתי ליצור ציפייה לשורת מחץ. מדובר סה"כ בשלושה פרגמנטים שנרקמו אצלי בזמן האחרון והרגשתי שהם קשורים זה לזה וראוי שיופיעו יחד.
את האחרון מביניהם כבר העליתי לפני שבועים בנפרד, תחת השם ציפורני הזמן, ועכשיו מחקתי אותו וצירפתי אותו לשניים החדשים.
[ליצירה]
אוהב שירים כאלה
מאד. שמתחילים ב-ו"ו החיבור כאילו ממשיכים מחשבה שאותה לא הצליח / רצה המחבר לשים על הנייר. שמסתיימים בתובנה עמוקה על יחסים. שעוסקים בשברים הפנימיים בלי יומרה או ניסיון להישמע מתוסבך ומורכב. הולך לקרוא עוד.
תגובות