החורף משתולל,
כמו להוכיח שהוא יכול.
בהתרפסות של ילד
מגיח במעטה לבן ועם חיוך ממיס,
חוצה גבולות.
הרוח מייללת בחוץ
אבל בפנים כבר נובט לי אביב.
משהו טוב קורה לי,
עוד לא יודעת מה—
זה לא משנה.
העיקר שקורה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... הנה זה. שינויים מינימליים, אבל אני מקווה שיותר טוב ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה לך מתקרבת שיר טוב זורם ואקטואלי נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אשרייך שיש בך את זה. גם את האביב, וגם את ביטויו. לא ראיתי איך זה היה קודם- אבל כמו שזה עכשיו, זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] . רעיון נהדר. הערה קטנה: היה אפשר לעבוד על הניסוחים. כמו הסוף סוף בסוף שאפשר לוותר עליו וכל מיני כאלה קטנים. אבל כרגיל נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוח... כרגיל יפה :-) רק רציתי להגיד שקראתי.. בקרוב אצלי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואו! תגובה מהבוס הגדול! ((: אני יודעת שהיה אפשר לעבוד על הניסוחים. בד"כ אני מאוד דייקנית בניסוח של השירים שלי.. בדיוק בגלל זה קראתי לזה "לא בדיוק שיר". אבל.. נראה, אולי אני עוד אשפצר את זה. כרגע היה לי חשוב לפרסם את זה ככה, איך שיצא, איך שהרגשתי... [ליצירה]
- [ליצירה] .. בעצם-- לוותר על השורה האחרונה? אשמח לחוות דעת. [ליצירה]
- [ליצירה] . הי מתקרבת - - משום מה השיר הזה ישר גרם לי צורך לשנות ניסוחים קטנים. לא לגעת ברעיונות עצמם. את זה אני לא יכול לעשות. רק להוריד מה שלא חייבים... הנה ניסיון .. החורף משתולל מוכיח כי הוא יכול כמו ילד מתרפס. מגיח במעטה לבן, עם חיוך ממיס. חוצה גבולות. בפנים כבר נובט האביב משהו טוב קורה לי. לא יודעת מה. זה לא משנה. בעצם לא יודע אם זה משנה.. תמיד כיף לקרוא אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד מאד! מאד מתאים ליום חורפי שכזה. מן כיף כזה של כירבול. גם אני חושבת שכדאי לוותר על השורה האחרונה. או לנסח אותה קצת אחרת. חוץ מזה מושלם! [ליצירה]
- [ליצירה] מה? אני לא הייתי מוותרת על השורה האחרונה. הייתי מנסחת אחרת, אבל ה"העיקר שקורה" הוא נותן כמו נופח של קוצר רוח. של ציפיה. פחות פסיביות מלתת את ל"זה לא משנה" לסיים. זה אחרת כשמורידים לגמרי. (ואיזה כיף לקרוא שכותבים לך "יפה כרגיל". יה, ממש מלבב.) וגם לקרוא עשה לי כיף. והכוונה באמת ל"כיף". תחושה כזאת שהכל יסתדר. [ליצירה]
- [ליצירה] .. (אממ, התכוונתי לתגובה של ילד, אבל כמובן שכל מחמאה משמחת). [ליצירה]
- [ליצירה] ... *-: [ליצירה]
- [ליצירה] .. באמת יותר טוב. את יודעת, זה מצחיק, אם זה היה שיר שלי הייתי בטח דואגת להכניס אחרי "וכל הדמים / וכל הימים" איזה משהו שיתחרז עם "שברים". אבל זה שיר שלך, וטוב שכך :). [הזכיר לי איזה נחום חוצפן שהתעקש לנסות לשנות לי את השיר]. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, למה כשמנקדים את השירים החלוקה של השורות יוצאת אחרת? טוב, לא יודעת איך לסדר את זה, חשבתי שכשאני אקטין את הכתב זה יסתדר... אז תדעו שהיתה חלוקה אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... סליחה על ההדחפות לאבלם של אחרים--- ארז מגוש קטיף? [ליצירה]
- [ליצירה] ... בכתיבה עצמה יש פוטנציאל טוב, אבל.. נראה שהסיפור מנסה לסחוט את בלוטות הרגש של הקוראים.. "דחפת" יותר מידי דברים לסיפור אחד- סרטן (פעמיים!), פיגועים, ניסיון התאבדות.. זה מתקבל לא ממש אמין וגורם (לי, לפחות) לאפקט הפוך מהתרגשות. נ.ב. הלוואי שסרטן היה מחלה שיוצאים ממנה כ"כ בזול ובקלות. כנ"ל פיגועים... [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשתלך ובפיזור נפש תאמר לי "בואי", אל תתפלא אם אלך אחריך במדבר, בארץ לא זרועה, וגם אל הארץ המובטחת. (סתם עלה לי בראש כאסוציאציה לשיר..). [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדידה, את מפחידה אותי לפעמים. לא הייתי מעיזה להעלות על דל מקלדתי כזה דבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, מוכת ירח-- אני מסכימה שההערה של לותנת לא היתה עמוסה בטאקט, אבל עדיין... כשאת מפרסמת יצירות אינטימיות במקום ציבורי, את צריכה לצפות גם לתגובות מעין אלה. ככה זה כשנחשפים. לגבי היצירה עצמה... קשה לי להגיב על זה. אבל מאוד כאב לי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] .. התדיינו על זה בהקשר ליצירה של יאיר שגיא, על הקטע של הטבילה במקווה.. והיו שם כמה בנות שטענו שהוא תיאר את זה יותר טוב מאישה. בלי לעבור את זה. ו"גשרים" של ילד. סיפור אהבה מנקודת מבט של בחורה, כשהכותב הוא גבר. דווקא בסיפור ההוא הרגשתי שאפשר להבחין שגבר כתב את זה. אמנם גבר מוכשר מאוד, אבל עדיין גבר. ועל "רצוא ושוב" שלי, אמרו שזה ממש כמעט זה, אבל בכ"ז מרגישים שבחורה כתבה. שאני לא באמת מכירה את העולם של הישיבות מבפנים. --- דוד גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו" עשה את זה ממש טוב, מנקודת המבט של תמר. אבל עד הסוף, עד הסוף, בצורה שמי שחווה את החוויה יוכל להזדהות לגמרי? לא יודעת.. [ליצירה]
תגובות