את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שיר נע בין תחנות חיים ותחנות זמן, ואחריתו סוד:
בית ראשון-עת השעה האובדת
בית שני-דמות המביטה במראה
בית שלישי -על החוף הדומם שם וכאן
בית אחרון -בקודש המצרף נשמה וסוד
[ליצירה]
[ליצירה]
---
מתנוססים הם כדגלים אדומים עלי תורן בצעדות האחד במאי!!!!!!
[ליצירה]
מה עשית במדבר לבד יא ירושלמי? אני חושב שזה היה מדבר יהודה בשטחים הכבושים, שםנפגשת בסתר עם אבו שלמזל להביא שלום בין עמי ערב לישראל...
(מקורות יודעי דבר סחו לי)
[ליצירה]
---
:-)
קו 872 הוא הקו שבין תל אביב לזכרון יעקב, בילדותי נסענו בו רבות על מנת לבקר את סבי שואת קרוביי שגרו באיזור.
מכל תחנה שבה יש לי זיכרון עשיתי בית לשיר :-)
[ליצירה]
---
לי נראה כי הכיבוש הוא כקתרזיס עבורך ועבור השמאל הקיצוני מיליטנטי, שאלמלא כן לא הייתם יודעים את נפשכם הכיצד לתעל אל תחושות האשם הכבדות שלכם על היותכם קיימים כאן על אף הכל.
מיותר לציין כי תחושות אשם היו מנת חלקם של יהודים רבים בכל מהלך ההיסטוריה, עוד לפני היות ה"כיבוש"
תגובות