ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
את קצת סותרת את עצמך.
מחד- את מזדהה עם הקביעה: "הכל צפוי והרשות נתונה", ז"א מסכימה את ש"הכל צפוי". ומאידך- כותבת את שאינך מאמינה בא-ל, ז"א לפי זה- הכל ממש לא צפוי (כיוון שאין מי שיצפה). איך את מסבירה את זה? אבל זו שאלת-אגב. בעניין המכתב: המכתב נגמר עוד לפני שהתחיל! מה את רוצה להגיד במכתבונצ'יק הזה שעדיין לא ידענו? הצעתי לך: שבי על המכתב הזה עוד כמה שבועות טובים, ולאחר שתגיעי למסקנה שיש לך יצירה מוגמרת- רק א-ז תפרסמי אותה.?O.K
[ליצירה]
חולק על זה שמעליי
מה, כ-ל אגדה צריכה להיות משהו חדש, שאף אחד לא חשב עליו בעבר? גמני חושב שהאגדה הנ"ל היא שילוב של כל היצירות (או: הז'אנרים השונים) שהוזכרו למעלה, ובכל-זאת, אהבתי. קבל ח"ח גדול, הראל.
[ליצירה]
רוצה קצת רקע?
אין בעיות! וואלטר רטנאו היה יהודי גרמני (בנו של תעשיין עשיר) שכבר מגיל צעיר- השתלב בפוליטיקה הגרמנית וכן בתעשייתה. הוא נחשב בעיני רבים (כמו הרבה יהודים לפניו ואחריו)- לגאון. בשנות העשרה של המאה ה-20, (לאחר מלחמת העולם הראשונה) הוא התמנה לשר החוץ של גרמניה. תפקידו ה'לא רשמי' היה: לשקם את גרמניה, בעיקר חברתית, מבחינת הקשר שלה עם המדינות שהיו אויבותיה במלחמה. הוא עשה זאת בהצלחה יתירה: הוא הביא להסכם הדדיות עם בריה"מ (שזה עתה נולדה...) ועם צרפת. אך כפי שאת יכולה להבין מהשיר, הלאומנים הגרמנים (שיותר מאוחר יהיו חלק מהמפלגה הנאצית) שנאו אותו שנאת-מוות וזממו לרצחו. בשנת 1922- הוא נרצח על-ידם, כשהוא נוסע לעבודתו בבניין-הממשלה. במותו- ערכו לו הלוויה ממלכתית. זהו, דומני שהרקע לשיר הוא די-סביר, ובפעם הבאה, אם אני כותב על איזו דמות הסטורית- נא לא להתעצל, ולבדוק באנציקלופדיה (או בGOUGLE)- מי הוא היה באמת. בסדר? ליל-מנוחה לך, הראל.
תגובות