אני יודע ששיר זה בא מכאב...אולם אם אתעלם מהכאב ורק התייחסות ליצירה..הרי כתבת משהו נפלא..ממש צמרמורת של עונג כייצד את מתארת את הכמיהה של האהוב וה"מיני" אכזבה בתחרות לרחל..
מעט מילים..מקסימום סיפור ותובנה !!!
(אין לי לב של אבן...טוב... אולי קצת..ואני יודע שזה כנראה הגיע מכאב השיר.)
[ליצירה]
אני יודע ששיר זה בא מכאב...אולם אם אתעלם מהכאב ורק התייחסות ליצירה..הרי כתבת משהו נפלא..ממש צמרמורת של עונג כייצד את מתארת את הכמיהה של האהוב וה"מיני" אכזבה בתחרות לרחל..
מעט מילים..מקסימום סיפור ותובנה !!!
(אין לי לב של אבן...טוב... אולי קצת..ואני יודע שזה כנראה הגיע מכאב השיר.)
[ליצירה]
אלון
אביב, אהבתי את שירך. במיוחד, מצא חן בעיני שם השיר-אלון המתאים גם לעץ וגם לאדם. אך בבית הראשון יש קטע מאולץ שלא מצא חן בעני והוא:
"גבורה שלא תסולא הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון"
אין חובה לאלץ את החריזה,אך אם משתמשים בביטוי יש להשתמש בו כראוי.הביטוי הראוי הוא "גבורה שלא תסולא בפז." לוּ בידי הייתה הבחירה אני הייתי כותבת:
מכמני חלומות - לב צפונות
מחכה לחילופי עונות.
הנה מעבר לאופק
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
או שאם אינך מוותר על השורה, ועל החריזה,
קימת גם אפשרות אחרת והיא:
מכמני חלומות - לב צפונות
הנה מעבר לאופק
גבורה שלא תשווה לכל הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
אך השיר הוא שלך והבחירה בידך
[ליצירה]
שיר אחר ועדין
יפה ונוגה.אם כי אי הייתי מתקנת את:
"שמש עזה
שוקעת
דומם " לו בידי הייתה הבחירה היתי מסירה את המילה "עזה" המביעה כח.וכותבת:
שמש אדומה
שוקעת
דומם.
תגובות