רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד מאוד מאוד - ויופי של משחק מילים... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה :-) טובי - זה עדיין משתלם לי... ונעל בית - אתה עומד לגלות שהרוב המוחלט של היצירות הוא שירים, אבל אני עובדת על זה :-) בכל אופן, התגובה שלך מאוד מאוד שימחה אותי והיא בהחלט נותנת לי מוטיבציה לכתוב עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] :-) נראה בדיוק כמו המחברות שלי - בהבדל אחד: אצלי לא מופיעים החישובים... ודווקא גיאומטריה זה מקצוע מקסים - אחד האהובים עלי, למעשה. נו, מילא. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אבל אני עוד לא יודעת מה עדיף בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] המעבר שלך בין הגופים מבלבל. ראשון-שני-שלישי בלי שום סיבה נראית לעין. חוצמיזה שהסוף באמת צפוי (ואם הייתי קוראת את פאוסט בטח הייתי יודעת לומר שהשם של היצירה מגלה את הסוף אפילו יותר, אבל אני לא יודעת, כי לא קראתי...) בכולופן, עדיין אוהבת כל מילה שלך :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפהפה...:] [ליצירה]
- [ליצירה] מה להגיד, שאני מזדהה? חבל. חבל שככה זה. אבל אם זאת המציאות אנחנו עוד נמצא את הכוחות להתמודד איתה, ונתפלל לימים טובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה! ותודה למישי אחרת שהגיבה על זה ונתנה לי את ההזדמנות לקרוא גם... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי כבר שנים שלא בכיתי אחרי שקראתי משהו - אבל עכשיו אני בוכה תוך כדי הכתיבה של התגובה הזו. זה כל כך כואב. איך עשית את זה? מדהים מדהים מדהים. [ליצירה]
תגובות