את בדרך אליי.
אני עוטף עצמי בנייר צלופן
ומתבשם.
את מכחול הפלא
לא תראי (עדיין)
בשפופרות הצבע
לא אשתמש (בינתיים)
רק
אתן ללחש מתוק
להתערסל אל אזנך
מגע הקסם
מי יודע.
[ליצירה]
(סליחה על הבוטות)
ומי אתה שתחליט מה מזיק לקוראים ומה לא? מה מפרה ומה לא? האם אני מריחה כאן שמץ של פאשיזם?
צא החוצה. הוצא את אפך מהמסגרת המרובעת שלך ותציץ. יש עולם שלם שם בחוץ. אם בחרת להיסגר בשיריונך- בחירה שלך. אך אל תחליט על דעת עצמך מה נכון להמונים ומה לא - גם אם זה נוגד את השקפת עולמך או דתיותך.
[ליצירה]
הלואי שיבוא דחפור באמצע הלילה ויקח אותך ואת מי שחושב כמוך לרמאלה (אינשללה) ושם חברי השלום שלך יראו לך כמה בדיוק הם אוהבים אותך ( אם לדחוף קנה של נשק בתחת נחשב למעשה אהבה, כמובן)
רפואה שלימהמה.
[ליצירה]
יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו.
זה לא קל, אך זה אפשרי.
מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו.
אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו.
תגובות