צו לצו
נותן אותותיו
קו לקו,
זעיר פה, זעיר שם
קו הפריחה יושלם
והטבע האומן
כצייר מיומן
מתווה את רזיו
חמדת נופיו
האחו במורד ההר
מצייר אביבו
עד דרך כוכבו
כשתגיע שעתו
ישנה נתיבו
והנה עולים פרחיו
עולים פרחיו
אכן די אביבי לפעמים -כמו היום למשל,
ברגע..שמש ופרחים, שלא זוכרים לא את החורף ואפילו לא את הסתיו - (ידידינו היקר הניבט מקרעי הענן..)
עד ליום החורף הבא שכבר עומד לו מאחורי הבמה..
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אכן די אביבי לפעמים -כמו היום למשל,
ברגע..שמש ופרחים, שלא זוכרים לא את החורף ואפילו לא את הסתיו - (ידידינו היקר הניבט מקרעי הענן..)
עד ליום החורף הבא שכבר עומד לו מאחורי הבמה..
[ליצירה]
הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות:
משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה
על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים.
ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964.
[ליצירה]
לבי מר
ומעיי חמרמר,
והמצב מר ממר,
ואנוכי הולך דועך ושר
הכל תם ונשלם
בקול רש"י ורבינו תם
שאת פירושו הריטב"א פירש
ולא סתם,
הריני כבן תשעים שנה וכמו מטומטם,
השכל שלי אפעס הולך ונסתם
ומעולם לא קראתי
שיתרמו לנו כסף סתם
[ליצירה]
לחזן
אמת ויציב.
אני חושב וסבור שיש כאן יוצרים מוכשרים ורבים במאוד מאוד, לפני כמה ימים גיליתי יוצר מעולה בשם "משה לימור", הבחור היקר הזה נדחק לתהום הנשייה, לא זכה להכרה, לא יודע בגלל מה, ומאוד כאב לי הלב על כך, העליתי את יצירותיו המופלאות בניסיון להחיות אותן.
על רקע המקרה הזה, כתבתי את ראפ התוכחה הזה.
באופן אישי, מאוד שנוא עליי שיצירות שכתבתי ושזכו להצלחה רבה במקומות אחרים ושנשלחו לתחרויות ליוצרים צעירים, מונחות כאן בקרן זוית כאבן שאין לה הופכין.
לדעתי ניתן לסמן יצירה שלא "זכתה לתגובה" בצבע אחר מן הצבע המקובל, או פשוט להחזיר את "מספר הקוראים שקראו את היצירה".
תגובות