החיים זורמים לי בקצב מהיר
לא עוצרים, גלים ששוצפים
וכיוון שאיני אדם כה זהיר
עמוסים הם לרוב ומאוד מעייפים
לו רק היה אגם קטן של לא-זמן,
מקום שאינו מקום בו אוכל להפיס רגלי
הייתי הולך וטובל בו ברוגע
אחר-כך חוזר אל זרם חיי.
[ליצירה]
לא הייתי בירושלים כבר שלוש שנים
(לבושתי)
וכל דבר כזה מרטיט לי את הלב.
במיוחד אם הוא כל-כך נחמד.
(אהבתי את הדימוי של לראות בלי עיניים. לראות לעומק את מה שנראה כשחור בגלל מוגבלות העיניים ולא בגלל שהוא באמת ככה. מתחבר לזה.)
[ליצירה]
---
קו התפר הזה, הנגיעה בין חמץ וכשר.
לפני פסח, המולה, המולה, המולה, ואז מגיע פסח, והכל חלק, הכל חלק, נקי כזה, מבפנים ומבחוץ, פנוי, הפסקה, הפוגה,
וחוזרים להמולה.
פעם כתבתי תסריט על מישהי שאהבה לאכול מצות בלחם...
[ליצירה]
תגובות...
"החזן הנודד"
Take it easy.
יש מודל בתקשורת (שאני לא זוכר את שמו) שמבטל את דומיננטיות המוען ושטוען שלטקסט יכולות להיות הרבה פרשנויות. לטקסט חיים משל עצמו.
מילולית - בגלל זה רמזתי את הכל, ועובדה שזה גרם לחשיבה על המעברות. כשכתבתי את השיר בראש, מה שהיה היסוד, התבנית, היה שבסוף השמיים יזכירו שלא מדובר בפלנטה אחרת. שזה קרה.
אודיה - תודה. :)
[ליצירה]
---
התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה.
ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות.
אבל אני עייף עכשיו, נראה לי.
(לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.)
תגובות