[ליצירה]
את ההוסיט ניסיתי לקרוא בכיתה ד' אבל השתעממתי נורא.. אומרים ששר הטבעות הרבה יותר טוב (וגם בטח הייתי קטנה מדי בשביל הכבדות של ההוביט), אבל עוד לא יצא לי לקרוא.
ואגב, את הארי פוטר קראתי גם לפני שהוא התפרסם בארץ, במקרה מצאתי אותו בספריה ונזכרתי ששמעתי המלצה עליו, אז לקחתי.. לפי הרישום שבצד - הייתי השלישית לקחת אותו מהספריה שלנו.
[ליצירה]
יפיפה! מהמם אפילו.
(בהתחלה קצת הפריעה לי השורה- "בין לבן לצבעוני", כי לבן הוא אחרי הכל, צבעוני [כל הצבעים ביחד הם לבן]. בסוף הבנתי את השורה הזו אחרת, אז היא בסדר...)
:) שחף.
[ליצירה]
מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות...
לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו...
וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים...
[ליצירה]
קודם כל ממש יפה..אבל ממש..
רציתי להפנות אותך לספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" שם הוא מדבר (די בסוף) על פשר האהבה..
כדאי מאוד לקרוא..
למרות שאת חווית האהבה אי אפשר לעלות במילים...
לצערי אני יכול לומר זאת...
ועכשיו אגש לבכות לי בפינה...
[ליצירה]
כואב כואב כואב...
לנשמת כל חי: לשאלתך מדוע השירים בצורה כל כך עצובים..
הכותבים ב'צורה' נוגעים באמת של החיים..
והאמת של החיים כואבת.
גם שלמה בקוהלת מגיע למסקנה מפוכחת שהחיים הם די כואבים..
כפי שנאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב"
חוץ מזה יצירה נכתבת בדר"כ מתוך תחושת חסר וצער שהרי לכן 'אין שלם מלב שבור'.
בלי הצער שעבר על ביאליק הוא לא היה כותב את 'ותחת פטיש צרותי הגדולות'.
אם תבדקי אני בטוח שלמעלה מתשעים אחוזים מהיוצרים והמשוררים בעולם כותבים מתוך צער או תחושת געגוע למה שאינו כאן כי הנשמה מצטערת כאן היא רוצה לחזור למה שאינו כאן, למקורה, כמו הגלים לגעת בשמים...
וזה כואב..
האושר בא בזעם כדברי הר"ש ארצי שליט"א