[ליצירה]
ביחס לקטע שלך "כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך" הפנתי אותך לספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"אך בכל זאת אצטט מעט:
"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו" .
ביחס לתגובתך לשירי "עוד לא חי":
מאוד אהבתי את התמימות שלך בשעה שאת ניסית ליעץ לי איך בכל זאת להסתכל ולהתייחס לחיים..ניסית לעזור לי ..
אני רוצה לומר לך שמילותייך הן מילים שנאמרים גם אצלי על ידי עצמי אלא שאותם אומר השכל ואילו כאן ב"צורה" כותבים (אני בכל אופן) את שאומר הלב..כי את מה שאומר השכל ...כולם יודעים ו..זה פחות מעניין..
[ליצירה]
במקרה שלך "אינני יודעת לצייר ציור" לא כל כך מדוייק...
אבל "עטפתי הכל בהרבה נשמה" ..ממש ממש מדוייק
...כמו שמך..
הרעיון ברור ויפה..כמו המשקל והחריזה..
מזכיר לי את השיר הידוע :
אין לי חרוזים יפים לשיר לך לפזמון
אין לי מיתרים לפרוט לך תחת החלון
אין לי מליצות נאות ללחוש לך באוזנך
אין כישרון אפילו לתאר יופייך.
אין לי בית מהודר ואין מיזוג אוויר
אין חשבון בבנק ולא מגרש קטן בעיר
אין לי אלף ל"י משכורת ואין לי חליפה של חורף
אפילו אין לי דוד עשיר
אך יש לי אהבה פשוטה
אותי היא תמלא גדולה במלוא תבל
כן יש לי אהבה פשוטה
ואת כולה אני רק לך מקדיש יומם וליל.
אין לי מכונית להושיבך בה לצדי
אין לי גם קטנוע אל גבי שתיצמדי
אין לי שום אלבום של אמנות לך להראות
אין לי תקליטים בשביל לשמוע או לרקוד.
אין לי ג'וב בכיר אני אוכל על חשבוני
לא שלחו אותי לחו"ל, נשארתי אלמוני
אין סירה לי בכנרת, אין לי מצלמה של סרט
אין טלוויזיה במעוני.
אך יש לי אהבה פשוטה...
[ליצירה]
התמונה המקסימה הזו מזכירה לי שיר שמזכיר לי צליל שמזכיר לי ריח שמזכיר לי.......כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נמצא בתוך התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שחכנו
ספרי פלאים ומנגינות.
[ליצירה]
מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות...
לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו...
וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים...
תגובות