אם נניח אהבה
נניח אותה
לרגע
אם נניח אהבה
קיימת
אמיתית, פועמת.
אם נניח אהבה
נניח שהיא שלנו,
נניח אנחנו אוהבים
נניח שאותנו.
האם נוכל להניח אהבה
בצד,
להמשיך בחיינו?
או שמא-
לו נניח אהבה,
לא נוכל לה בלעדינו?
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
- היורה
- באהבה, כמו באהבה
- להיות לאה - לפרשת ויצא (ולעייפים הכרוניים שבינינו)
- מחפש, מחפשת
- אודָה לנפילת הגוש
קשור אלי
- [ליצירה] צודקת בגדול. אם כי אני חושבת שתמיד היתה חֶברה שמכתיבה. איכשהו יש נטיה לעשות רומנטיזציה של העבר, פעם הכל היה נפלא, אדם חי את חייו והכל. אבל מאז ומעולם האדם חי בחברה, בשבט, בקבוצה ותמיד היו את הדרישות של החברה. מעבר לכך, שנורא קל לדרוש מאדם לא להיסחף בזרם, ואני חושבת שרוב האנשים מוצאים להם ביטוי אישי בתוך הזרם, ומי שלא מצליח, אלא נסחף, אלה דווקא האנשים שמתווים זרימה חדשה. [ליצירה]
- [ליצירה] מאמר? לא הפרזנו קלות? ובאמת, שיהיה לכם לבריאות.. (טוב, אני לא מתאפקת. סליחה, אבל זה לא שיר אפילו, זה בקושי נחשב הצהרת כוונות. מבחינה תכנית אולי יש לזה ערך אבל מבחינה ספרותית/ אמנתית?? נאדה. שוב סליחה). [ליצירה]
- [ליצירה] הי אתה אתה פשוט עילוי.. ונראה לי שאתה התעלית על עצמך! ענק, אתה פשוט ענק! [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה: לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה. מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת. הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר. הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה, [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. ממש טוב. מסוג הטוויסטים בסוף שאני הכי אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] צופיה, על פי אבן שושן "שמה" היא מילה לכל דבר. עייני בערך "שם". והחריזה אכן מדהימה וכל כך לא מאולצת ולא מעוותת משפטים רק על מנת שיסתיימו במילה אותה רוצים לחרוז. שלא לומר שהשיר עצמו נוגע כל כך ללב. [ליצירה]
- [ליצירה] היפה הוא שזה כל סוג של לידה, גם בתוך החיים עצמם. מאוד מאוד אהבתי את סגנון הכתיבה ואת הרעיון שלא לדבר על אופן הביצוע. מוספיה לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא ממש ברור אם ההקדמה שלך היא חלק מהשיר ב. הוא באמת קצת ילדותי ג. העולם לא מלטף ובטח שלא נעים. בטח כבר גילית את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואתה חושב שזה מתאים ל"במשפט אחד"? זה יותר הרהור, לדעתי. בכל מקרה, והייתי יכולה להרחיב הרבה יותר, אבל, עצם ההתבעסות שלך מבהירה את המשפט. כי אם תחשוב על זה, הרבה דברים מבעסים אותנו, ועושים לנו מצברוח לא נעים ולא כיף, ובכלל, נורא קשה לנו בעולמנו הקט. ואם לא היינו נבראים, אזי זה היה חוסך לנו הרבה אי נעימויות, הא? איך אומרים, התשובה בגוף השאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] רק בגלל שהבטחתי אבל גם בגלל שזה באמת סיפור מיוחד, רווי בכל האמונות, תפלות או לא, שיש לנו על בריאת העולם. כתוב בצורה סיפורית, אולי אפילו מעט ילדותית, אבל מאיר את כל סיפור בריאת העולם באור שונה לגמרי. רק לדמיין את בורא העולם בתור ילד קטן ותחמן.. ובכלל את החיים שלנו כתוצאה מזה בתור קוריוז.. חביב ביותר!! [ליצירה]
תגובות