בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אומרים ,ולומדים את זה ממרה, שהתרופה לדבר הוא הדבר עצמו. זה נמצא בחיסונים שעושים היום, זה נלמד ממרה שהמים היו מרים והמתיקו אותם בעץ המר בעמו, וזה מופיע גם בשיר שלך, ואין ספק שאהבה אכן מרפאת אהבה. *. [ליצירה]
- [ליצירה] זו תקופה יש זמנים שצריך מעגל של אבנים, עדיף, מעגל של אנשים תומכים ואוהבים, כך שזה רך, ואז כשנגמרת התקופה הזאת, אפשר לצאת מהמעגל ולהיות לבנה רכה בחומה תומכת אנושית של משהו אחר שצריך. זה לא קשה לשבור את חומת האבנים, במיוחד אחרי שאת כבר יודעת שלכולם יש, את יכולה להיות בטוחה, דוקא היציאה מהחומה שלך עצמך, נותנת לך ביטחון, כי את הגאה היחידה שצועדת מחוץ לחומה שלה, ששברה את החומה שלה, שמרגישה בטוחה מספיק להיחשף לאחרים ואפילו לתמוך בהם כשישברו את חומות האבן, בהתחלה לתת להם חומות בשר מחמם, עד שירגישו מספיק בטוחים להלך חופשי, ללא חומות. בהצלחה לכולנו. מחכה להיפגש מחוץ לחומות. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה גורם לי עונג נוגה. אכזרי משהו מצדך. [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ;) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מתוך עייפותי אני דולה מעיין שנובע מאדמת חמרה אדומה יבשה שהתלחלחה ממכתבייך הנוגעים אל ליבי נוגעים בחלק המודחק בתודעתי נווגעים בשכול. אני מבין אותך מעמק היותי ומקווה שזה רק כשרונך שבדה לו ריגושים של חושך שזה רק דמיונך הפרוע ולא בא- מת. [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה מזכיר שקיעה מתוקה על חוף ים כנרת, זה לא מזכיר לי שדה. אבל אין ספק שזה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שלפחות התחושה עברה קורה שיש לילות שלא ישנים, את יודעת נדודי שינה,יש שסתם נודדים, ויש שנכנסים לאקסטזה פרועה, שוכחים שזה לילה ואמורים לישון בו, אז רצים! [ליצירה]
- [ליצירה] אמן! [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! [ליצירה]
תגובות