[ליצירה]
מעוז - אני מסכימה איתך, כש"לומדים על" באמת, כשיוצאים לטבע עם משקפת ורואים איך הפרפר בוקע, איך הוא מתעופף מפרח לפרח, איך הוא יונק את הצוף... או אפילו כשלומדים על האנטומיה שלו מאלבום, אבל במטרה לצאת אח"כ לטבע ולחוות אותו באמת, יותר טוב. אבל זה לא מה שעושים באקדמיה, לצערי... הרוב בבל"ת (לא הכל אמנם) וניפוח-שכל כאילו-מדעי.
ונכון, אני לא באמת חושבת שהצעירים משתכנעים לבכר פרפרים מתים על חיים. כשכתבתי את זה התכוונתי יותר למרצים...
[ליצירה]
אצלי זה יצר רושם שהכל קרעים, פיסות בד שלא קשורות אחת לשניה.. כאילו גם החלון זה איזה חתיכת דגל, עקומה וקטועה, שמצטרפת לדגלים החשוכים האחרים כדי לשאול "נו, אז מה המשמעות של כל זה עכשיו?"
[ליצירה]
זה פשוט כל כך נכון! זה קרה פעם גם לחתן חידון התנ"ך באיזו שהיא שנה, כשראש הממשלה או הנשיא שאל אותו אחרי החידון איזו שאלה, והבחור המופתע ענה שזה לא בחומר...
[ליצירה]
זה נראה לי כמו דמות שמנסה לקרוע מעליה מסיכה מתכתית מעוותת משהו. אפשר לראות את זה גם כדמות שלימה (כולל גוף) שוחזת ביזשהו שריון או מסיכת פנים ענקית, או כפנים מעוותות שנופלות מאזשהו כן שהן היו תלויות עליו. התפרקות. מאבק.
[ליצירה]
מיכל -
זה אם הקורא קצר-רוח. לסיפורים של טל יש קצב פנימי משלהם - נכון, איטי יותר. אבל שווה לקחת נשימה ארוכה ולהקשיב לו.
למרות זאת, לפעמים צריך לשים גבול גם לזה. ובמיוחד להמנע מחזרות רבות על אותו תיאור - זה באמת מיותר...
תגובות