[ליצירה]
אהבתי את השורה "יצור מוזר - תמיד על סף שבירה", ואת הסיום שמאוד מתחבר לי עם השיר "הפסק טהרה" - ההתכנסות שאחרי המשבר, כדי לגלות בתוך עצמך עוצמות "ואלטג'" שלא חלמת עליהן...
[ליצירה]
אבל אתה כן! המחשבות והרגשות שלך הם לא "קיא לעוס". יש שכבה חיצונית של חול מכסה, ויש אוצרות של זהב מתחתיה. לא כולם מגלים וחבל. אבל - אנחנו כן כל כך חשובים, רק הטעות שלנו שאנחנו חושבים שמה שחשוב בנו זנ מצד החיצוניות שלנו, ולכן מפתחים אותה ונשארים בה. מה שצריך לומר לאדם - אתה בריה יפיפיה וחד פעמית של אלוקים - עכשיו לך תחשוף את זה, כי בינתיים לא רואים!
[ליצירה]
זה דוקא עצוב. נראה לי שזה על איך שהחלום מחליף לנו את המציאות, גורם לנו לוותר על הגשמתו.
ילדי הפרא יבחרו בסופו של דבר לוותר על הדהירה הפראית על סוסים לבנים, כדי לשמוע את הסיפור עליהם עושים את זה. והמספרת תבחר (לא מרצון אך זאת עדיין בחירה) במקום לקפוץ מעל הסורגים ולהצטרף לדהירה, לשבת ולספר עליה.
[ליצירה]
דוד ובית דינו גזרו שרווקה לא תטבול במקוה, כדי להוסיף חומרה לאיסור של בעילה בלא נישואין. משום שהאיסור האחרון הוא דרבנן, ואיסור לבוא על אישה בטומאת נידתה הוא מדאוריתא. והעניין שלא לגעת נגזר כהרחקה, משפאת שני האיסורים האלה גם יחד.
ומשהו קטן לביבלברוקס: אהבתי את הכל חוץ מהשורה האחרונה. אין דבר כזה "ובעצם לא יעזור כלום"!
דבר תורה חסידי שואל - למה יש א' במילים "חטא" ו"טמא"? הרי ממילא לא שומעים אותה, היא מיותרת לגמרי! אלא, ש-א' מייצגת את "אלופו של עולם", את ה' יתברך, ששוכן גם בעומק החטא ובמצולות ה"טמא"!! - כן, אתה א-ל מסתתר... ומכיוון שה' מקיף וחובק את כל העולם, כשאדם צולל לתהום רבה, ונופל ונופל ונופל ונופל... איפה הוא נוחת שם בסוף אם לא בידיים של ה' יתברך שכבר מזמן מוכנות לאסוף אותו?...
תקרא את "אורות התשובה"!
[ליצירה]
הציבור שלנו עובר תהליך של התפכחות מאשליות. ואכן - זה כל כך כואב. כמה נורא שזה היה צריך לגבות מחיר כזה. הרב מלמד כתב במדור "רביבים" ב"ב-7" שזה הגוף הבריא שדוחה את הרע מקרבו ע"י הוצאת המוגלה. וזה נראה רע מבחוץ אך זה בעצם תהליך הבראה. עוד נחזור לכל המקומות האלה ונקים אותם מחדש. וגם את ימית. ולא נעקר משם עד עולם.
[ליצירה]
תגובות