[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
ועוד הפעם - זה ממש מוזר איך שהאגדות שאת מתגעגעת אליהן ומבכה את אובדנן הן דווקא אלה הרוויות אכזריות ורוע? למה לספוד לדרקונים ומכשפות, ולא לנסיכות ופיות, נאמר? כי זה יותר מדי בנאלי? כי בעולם שבו היתה אכזריות קמאית טהורה, שרדפו מכשיפות ופחדו מדרקונים והקריבו נסיכות למולך --- יש יותר מה? יותר אקשן? יותר עניין בחיים?
[ליצירה]
הוזכר כאן (בשירשור) הסיפור melancholy elephants. אז הנה קישור
[ליצירה]
[ליצירה]
אבל אתה כן! המחשבות והרגשות שלך הם לא "קיא לעוס". יש שכבה חיצונית של חול מכסה, ויש אוצרות של זהב מתחתיה. לא כולם מגלים וחבל. אבל - אנחנו כן כל כך חשובים, רק הטעות שלנו שאנחנו חושבים שמה שחשוב בנו זנ מצד החיצוניות שלנו, ולכן מפתחים אותה ונשארים בה. מה שצריך לומר לאדם - אתה בריה יפיפיה וחד פעמית של אלוקים - עכשיו לך תחשוף את זה, כי בינתיים לא רואים!
[ליצירה]
ובכן... מעניין. כאילו כבר אי אפשר אפילו לחלום בשקט, כי "המצב" משתלט אפילו על החלומות?
באופן כלליאני חושבת שהסיפור קצת מאולץ, ובד"כ אתה כותב *הרבה* יותר טוב מזה...
רק בטוב! (ובלי חציל אם אפשר...)
יו"נ