[ליצירה]
באמת, כתוב בספר התניא: "ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ב סוף פרק ד."
זה עולם הקליפות והסטרא אחרא, עולם שמצד עצמו מעלים על הקדושה - על הטוב האלוקי.
ואני חושבת שהחוויה הקשה שתוארה כאן כחווית הקיום האנושי, העלוב המוגבל והמקולל במוות ובמודעות לו - היא בסה"כ מאוד אמיתית.
אבל בכלופן, אני לא הייתי נותנת יותר מדי צל"שים לשיר: זה קל מדי לכתוב שירים שמתריסים ומביעים מחאה וכעס. אירוניה מרה זה דבר אופנתי. במיוחד כשהיא מופנה נגד אלוקים, ולא מסתכנים בלהרגיז אף אחד.
[ליצירה]
בוא לא נקפוץ
בוא לא נקפוץ, מנחם, בוא לא נקפוץ.
ואולי האינסוף שבין 1 ל-2 יותר גדול מהאינסוף של שמעל למליארד? (אני לא מבינה בזה,תשאל את החתול...)
וגם אם לא - הוא בטוח יותר איכותי.
אולי מוטב שנשכיל למצוא את האניגבול בינות לגבולות חיינו, במקום לנפץ אותם ולהשאר עם המון רסיסי זכוכית בכל הגוף?
- כי הניפוץ הזה הוא לא התשובה, זה לא אמיתי וזה לא בוגר.
שמעת פעם על "אורות דתוהו בכלים דתיקון? - האנרגיה הזאת שרוצה לפרוץ ולשבור את כל הגבולות, זאת אנרגית חיים *עצומה* - כוחות של תוהו, שברגע שיבואו לידי ביטוי בצורה מתוקנת, (כלים דתיקון) *בתוך* מסגרת ה"חלון" (-או מה שזה לא יהיה), יפעלו המון טוב בעולם!
לשבור ת'חלון זה קל מדי, קל מדי... 'סתכל, הנה כל העולם עושה את זה, מנחם. מה יוצא מזה חוץ מבלבול?
ודרך אגב - גם לארון היו גבולות משלו - ע"ע "פרץ עוזה"...
תגובות