הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אפשר ומוכרחים אסף לא הבינות אותי עד הסוף, אולי לא הייתי מספיק ברור. אומר זאת באפס מילים כמעט: "דָּמוֹ דּוֹהֵר לַשָּׁוְא בְּמֵיתָרִים" - לא!! "אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת בֵּטְהוֹבֵן לַאֲדוֹן עוֹלָם?" כן!! (זו מטרתנו) "מִלִּים בְּנוֹת אַלְמָוֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת" - שם שורר המוות. שירה ותורה אמיתיים הם בחומר, בנפש, בעולם הזה. השאלה היחידה היא איך?--- * אין כוונתי להתריס ולהכעיס ולעקור ולשרש אני מודע לעובדה קיימת, כואבת, בת שנות אלפיים. את הלשון החיו ככל האפשר - ממנה השירה. את התורה צריך וחובה(סוף-סוף)להחיות! * נ.ב הביטויים החרפים על התורה לא לחינם ב " " [ליצירה]
- [ליצירה] אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים. תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב. כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות" הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים: 1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה. 2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין. כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית.... אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שהולך וחושף את עצמו בהדרגה כסויה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי והיינו - עִברים דוברי גוֹיִּית- כרגע אנחנו בסה"כ עִוורים דוברי גלותית. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לו את המוזיקה שלו ממחוזות שאני אוהב לחזור אליהם. כלכך נהנתי שהחזרה על "אני קורא לך מספר שירים" הפריע לי רק מעט. שאר החזרות מתאימות לדעתי. ושוב כלכך אהבתי שמהרתי ו.. המלצתי! [ליצירה]
- [ליצירה] נותן לי הרגשת בטחון לקרוא את שירך: המשורר יודע מה הוא עושה! במיוחד בשיר הזה אולי בגלל הציוויים הברורים. יש בהם הרבה בגרות (להרגשתי) מצלצל ומתגלגל נהדר. ובכלל אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חלמאית ממש.חה חה חה [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר שעושה טוב בעיקר למי שמוכן לדלות ממנו את הרעיון, כי בקריאה מהירה ופשטנית תאורי הטבע מטופשים והמשאלה בסוף תמוהה. כמו כל שיריי הטבע והזמנים של הדס גם שיר זה מבטא תהליך נפשי. וכמה זה נכון כי כל כך אנחנו מושפעים מהסביבה ובמיוחד מהטבע. אולי גשם? אין ברירה אלא להבין שהכמהה לגשם היא לא לגשם שחשבנו עליו במחשבה ראשונה. כי עובדה ש"אלף טיפות" כבר מופיעות בבית הראשון. אני חושב שזו מן תפילה שאולי הטבע יצליח לחולל בנו את פעולתו. גשם כסימן ברכה ושפע אחרי הסערות הברקים בנפש שלנו. גשם אחדותי בניגוד לאלף טיפות פרודות ובהולות. זו תקווה למנוחה ושלווה. זה גם הכרה שלכוחות הנפש הגועשים יש גם צד שני דומה מאוד, אידיאלי שלשם הסערה מכוונת. "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" [ליצירה]
- [ליצירה] השתגעת? מצטער, זה פשוט מזעזע. לו לקחת את השואה לאישי ,בסדר.. אבל זה? לקחת את האישי לשואה? כמו שמזעזעת ההשוואה של קטיף לשואה. (יחסית לזה עוד מובנת) הייתי אוהב לו הדימויים לא היו של השואה, אבל אז זה לא היה זה... במיוחד מהקרון ולסוף. תחשבי על זה. ולא משנה כמה שזה כתוב מצויין. [ליצירה]
תגובות