יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
[ליצירה]
אני שואל ברצינות, ואל תעלב, האם זו שירה?
אתה כותב שירים קצרים וקולעים בדרך כלל אבל זה--? אתה חולק עלי לחלוטין? או שיש בכל זאת משהו בדברי.
[ליצירה]
כרגיל זה כתוב מאוד יפה, אלא שזה לא הכול. אם רק אני לא הייתי מבין כל-כך את הפואנטה החרשתי.
הדס, יש לי כבר כמה זמן רושם, שלפעמים הסגנון אצלך
מקדים בעשר שלבים את התוכן.
אם כולם אומרים לך אוהווו מצמררר... אבל לא יותר, זה כבר מעלה חשדות.
את לוקחת, לדעתי, תוכן דל ועוטפת אותו במילים..
התוצאה היא חוסר אמון.
התוצאה היא אכזבה
התוצאה היא שיעמום כמעט.
אני מצטער אם אני בוטה מדי. אני מקווה שאני הוגן.
זה לא סיבה לזרוק קטעים כאלה, אלא לשמור ולעשות שמוש בבוא הצורך או להוציא מהם קטע רציני. איך? אני מודה איני יודע. את המלאכה הזאת את יודעת אם את רוצה לעשות מצויין.
[ליצירה]
יפה
יצירה נהדרת. לדעתי, האשמה היא בו שלפי השיר כל הזמן רצה להיות במרכז להכניס את עצמו כמעט בכוח לעולמה אך לא מוכן לתת לה להכנס לעולמו, הרי שניכם באמת דומים;רגשנים.
תודה התרגשתי.
בעז
[ליצירה]
נסיון אחרון
אולי זה פשוט לא הטעם שלי--- ואולי אני מסרב להנות מניחוח האגדה ועולם הדמיון יחד עם הסיפור הנוגע ללב שמתרקם איתו.
מה עשית? לקחת אגדה מפורסמת ומרגשת. באמת.
כתבת אותה מחדש אבל הרבה פחות טוב מבחינה אנושית: היחס למוות אדיש פי אלף מכל הכיוונים ולא מאפשר בסופו של דבר אף הזדהות עם הילדה.
מבחינת הסגנון אפשר להתווכח, אני קורא לזה סרט מצוייר.
אפילו בשיר צריך זהירות (במיוחד בסגנון כזה) הגבול דק בין אמינות לחוסר אמינות..
קראתי את התגובה של אסף ארצי שלמרות שהוא דורש לשבח מעצם התגובה עולה מה שאני מנסה לומר.
קצת לא נעים לי כי זה מוטיב סגנוני אצלך הדס.
ושוב, לטעמי.
[ליצירה]
א שכנוע. אני מאמין
(זה היה אמור לצאת פרצוף.. הכוכביות עניים ה-ץ אף וכן הלאה.) ה"התרגשתי באמת" מיותר, לדעתי, אם התרגשת הרי שנחוש בזה, אם כתבת את זה היטב, גם בלי. כך זה צריך להיות.
הסיפור שלך, ז"א האסוציציה מצחיקה ויפה ואהבתי.
כותבים גופם לא גופיהם.
העיקר שנהנתי לקרוא קטע חביב ומסופר ברגש ולעניין, מקליט רגעים מיוחדים.
תגובות