"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
ואולי דווקא יש פה אמירה - אולי על איך שאדם יכול להיות שבוי בדימוי שהוא ברא לעצמו, ולהכנע לו, ולפגוע בעצמו ובאחרים, גם כשהוא רואה איך אפשר אחרת...
[ליצירה]
חמוד. גם כתוב נחמד. ו-זה בסדר. יש הרבה מסלולים. כשיהיה לך משהו ששווה לך בשבילו לקום - זה יקרה בלי צורך להכריח את עצמך. ככה נראה לי. צריך אומץ לשאול את עצמך מה אתה רוצה לעשות ולא ללכת במסלול שאחרים בחרו בשבילך. ואצל חלק -מ זה לא מצריך אומץ אלא זה פשוט האנשים שהם: *לא מסוגלים* לעשות דברים שאין להם הנעה עצמית לעשות אותם. אז אתה כנראה מהסוג הזה.
[ליצירה]
זה שיר שמתנגן יפה ויוצר אוירה נעימה.
רק קצת חבל ש"שוקטת" ו"צומחת" לא ממש מתחרזות.
וגם, קצת מפריע לי התאור של התקווה כרגש "שקט וצונן".תקווה זה דבר צונן?
והדימוי של החסד המקווה (ה-ו הראשונה שרוקה) ל"טיפת מים" ברור אומנם, אבל גם לא מתחבר כ"כ לשום דבר שנאמר לפני כן בשיר, לכל הדימויים הקודמים שנארגו.
אבל מעבר לזה, יש בשיר הזה הרבה יופי.
כנפ"ש
[ליצירה]
זה קטע נוקב ובוטה - ואמיתי. היוצר שמנצל את העצב והכאב של עצמו כדי להגיש לקוראים את הבלילה המאוסה במסווה של אומנות. יש בזה הרבה. בגלל זה אני כל כך מעסיקה את עצמי בשאלה - איך ניתן ליצור אומנות אחרת - שלא מושתתת על כאב ולא מנציחה אותו - אלא עוסקת בצמיחה ובתקווה - ועוזרת לצרכניה לצמוח. (אבל בצורה אמיתית, לא מזוייפת).
בחיים הפרטיים שלנו מעטים מביננו עוברים תהליך אמיתי. לכן מעטים יכולים לתת השראה לאחרים לעבור תהליך כזה בעצמם. אז נאמר דיש לך כשרון להעברת מסרים בצורה אומנותית - אם לא עברת תהליך מלא אור, מה תיתן לקוראים? - נכון. את הח' שכתבת עליו.
תגובות