אני מנמנם ואת
מצטיירת לך שמן על בד
שכבות שכבות של חיים אני
מתהפך על הצד השני
בקווים גסים של פחם
חולם על מה שלא
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט שלפתי את אחת הפנינים שלך והמלצתי, למשוך אנשים אל הדף שלך. אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] כשניטשה יבכה..... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב אז הנה אחד מאלה שאני מוכרח כן להגיב עליהם.. נפלא. כן. [ליצירה]
- [ליצירה] אז מה אם כבר הגבתי פעם, רציתי להוסיף משהו, רציתי לצאת מגדרי, רציתי להעיר את כולם, רציתי למשוך לכאן כל אחד ואחד מבאי האתר ולהכריח אותו לקרוא, רציתי לבכות, ורציתי לעצום עיניים ולגלות שאני כתבתי את זה. זה קרוב לשלימות. [ליצירה]
- [ליצירה] בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות. לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך. נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון. אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי? :) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, לקחתי על עצמי משימה, למשוך את הקהל לטייל יותר במחוזות הויז'ואל המלאים כל טוב ב'צורה' [ליצירה]
- [ליצירה] עדין, יפה. ברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נפלא. תהיתי לאורך הקריאה אם תתחיל לחזור על עצמך ושמחתי מאוד שלא עשית כך. אמנם המון תיאורים ודימוייםן שונים מזוויות שונות של אותו רעיון ובכל זאת כל אחד מוסיף משהו, אומר משהו טיפה אחר. הצלחת לסחוף אותי לחוויה שהיתה זרה לי לחלוטין והכתיבה המדויקת מרתקת. ואגב, אני דווקא חושב שהשורה האחרונה נהדרת ומוסיפה המון. [ליצירה]
- [ליצירה] אומנם מותר רק מקצת שבחו אבל.. אין בי היכולת לגעת במילים שלך, לא הבנתי הכל בקריאתי הממהרת אבל חוט אחד היה משוך בי לאורך כל הדרך והתחזק לכדי תחושה ברורה אך מסתורית משהו, שכל מילה מוצאת מנוחה אמיתית רק במקום שבו הנחת אותה. אילו השתמשת בכל המילים שבעולם, אזי אף אחת מהן לא היתה מוכנה לזוז יותר ממקומה הנכון כל כך שנתת לה, ומה הותרת למי שאחריך? על המרחק המתסכל שבין המחשבה ועד לאצבע, את מדלגת כאילו מעולם לא היה מה שיעצור. אשריך. [ליצירה]
