כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
שלום סו
כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
[ליצירה]
הללויה!
חותמת בשתי ידיים.
(שיר ערש, על מה את מדברת?! מה קשור?!)
יש כל כך הרבה מה לומר על זה, אבל מיצית את זה היטב במשפט אחד.
למסגר ולתלות על הקיר.
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
...
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
[ליצירה]
תוספת
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
[ליצירה]
יקירי איפכא
אני, ואני מניחה שגם אחותי מהצד, לא נוטה להכניס למשפחתנו המיוחסת אנשים וירטואליים.
הרבה לפני שיוחלט אם תהיה בן זוגה של אחותי נצטרך לראות באיזו סחורה מדובר, ומאחר ועד עכשיו הקפדת להסתתר (כנראה מסיבה מוצדקת) אין כל כך מה לדבר על קרבה משפחתית מכל סוג שהוא.
ככל הידוע לי אתה מאורס, זה אומר שבנוסף לסטיותיך הרבות אתה גם ביגמי?
[ליצירה]
[ליצירה]
been there....
כל כך מוכר.
כל כך כל כך מוכר.
כתוב טוב! ברוכה הבאה יקירתי.
=)
סו.
[ליצירה]
חזנוש...
יפה לך ככה לזכור בע"פ "ליקוטי סוערה" (נקרעת מצחוק!)
יש אנשים מסכנים שאין להם דרך אחרת לקבל תשומת לב. הפרובוקציה בגרוש הזאת מזמן לא מטרידה אותי. כאדם עם מודעות סוציאלית (יו! קשור איכשהו לסוציאליזם וכאלה...) אני מבינה שיש גם אומללים בחברה: בין אם פיזית בין אם מנטאלית.
קורה.
ירושלמי, אם תמשיך ככה אולי תגיע ליותר מעיתון הפרסומות הזול "שבע" (מיסגרת את זה?)
[ליצירה]
למרות שהבטחתי פרישה
פשיה, ממזי! אחלה קופירייטינג!
יותר יצירה - פחות יצרים! איזה פאתוס! איזה חזון! איזו אמירה!
וכשאני חושבת על זה... אני כנראה צריכה להעיף מכאן את כל היצירות שלי. הן נבעו מהרבה יצרים. המון.
בעצם כולן תוצר של יצר הכתיבה.
וואלק קשה לי הדיון הזה מאחר ונקודות המוצא שונות מאוד. ואולי זה כי אני בפאזה אחרת בחיים. לא יודעת...
מנחם- הייתי אומרת שהתגובה ה"פרוואית" שלך די עיצבנה אותי. אולי תנסח מחדש ועל הדרך תגיד אם זה מוגדר כאתר דתי.
ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים. אין לי כח לחזור על זה, את וכל מי שזה צרם לו מוזמנים לקרוא שוב.
ועל הדרך אני ממליצה על היצירה החדשה של הכותב דלעיל.
לא להבהל, הוא היה בסדר גמור הפעם. חבל לפספס.
סוערה, מוכנה להיות הצנזור שלו ולהפנות אתכם פנימה רק כשזה יהיה בסדר.
[ליצירה]
חישוב מהיר מראה
שהיית בן 18 כשכתבת את זה.
איפה הייתי אז?- אה, סטודנטית בשנה א'... ולא היה לי מושג שאפשר לכתוב כל כך יפה.
ובגיל 18 איפה אני הייתי?- בפטפוטים להגניים עם חברות על ההוא וההיא.
ולא הקאתי כי אני מקיאה רק כשאני לא בחברה.
תגובות