חבוש בין ספסלי
בית האסורין, ואין אדם
היה הקול
מִדבר ברוח
כמה חביבין עינוגין
שלאהבה
תני לי ידך, ילדתי
ונאמר
שהקמת איתי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו עבר כבר הרבה זמן מאז שכתבת את זה... אני חושב שהבית הראשון מיוחד הרומנטיות הנשפכת שלו לא התאימה לי למלחמה. מלחמה??. [ליצירה]
- [ליצירה] זו היתה רק שאלה של זמן עד שסירוב פקודה יחלחל לתוך השירים. מוצלח ביותר... איזה יופי שאירועים ציבוריים נכנסים כך לתוך עולם הדימויים שלך [ליצירה]
- [ליצירה] כן ילד, זה בהחלט נכתב כשעמיחי מהדהד לי. זה זמן רב שחשבתי איך לשלב את הוריאציה שלי לשינוי ולאלוהים, עד ש זה הגיע. אבל לך תדע, אולי אולי אתה צודק. [ליצירה]
- [ליצירה] * רק בשביל לסמן בשבילי [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] * (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם. לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות. [ליצירה]
- [ליצירה] / בקטע של לשנות טיפונת הייתי משנה כך: אני חובט בתבואה, (פסיק) בעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני לא הבנתי את הסוף שכנראה הוא חשוב אבל הבית הראשון יפה מאוד. כמו שאני אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] אורנה, תודה על שרשמת בגלוי את רב הנסתר. אשריכן בנות ישראל שמי יכול עליכן. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות