.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] "חרוזים זה כמו לקלף תפוז, משהו חייב להתלכלך". אומר יונתן גפן. אנילא חושבת שמשהו התלכלך, אבל תיארת את זה כל נכון וכל כך כואב. זה לא שהחרוזים מורידים את המיקוד מהמילים, הם פשוט מפחיתים מהמיקוד בממשות הרעיון הקשה שהבעת כאן. לענ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] טוווווב, משהו מוזר מתרחש כאן בתגובות מעליי. כנפי, זה סיפור מהודק היטב- הן בפרטיו והן בעלילה. וזה טוב. אבל יש כמה קטעים לא מהוקצעים(הציורים עונים לה? אם לא, מה הם מחזירים הלאה? לא ברור לי). [ליצירה]
- [ליצירה] טלי עושה זאת שוב! חזק, ומעביר את המחשבות היטב. ורסיס, אני נאלצת שלא להסכים. יש במבחן הסובייקטיבי הזה של האומלות גם מימד אובייקטיבי. (מבלי להכנס לדוגמאות..) [ליצירה]
- [ליצירה] *. עדי... זה פשוט... אוף. [ליצירה]
- [ליצירה] טל, סחה על הפמינסטיות הלוחמת. :) בכל אופן, לקחת את הביטויים משיר ידוע ושיבצת אותם אחרת. זה כמו שאני אכתוב- "גופך היה לי חלון ומבט וראי כשבאת אליי את עיניי לפתוח". זה יפה אבל זה לא עובד. וחבל. ערוגה, אשת חיל. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד. יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם" הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון. גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש. אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת. אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר? הערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, שי, זאת דמגוגיה. כתובה יפה, אבל מהסוג הגרוע ביותר- הבלתי אובייקטיבי. [ליצירה]
- [ליצירה] או, זה נהדר! (עצוב ונהדר). [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
תגובות