[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
אוח, הדס, שתהיי לי בריאה. כי השיר הזה, הוא בדיוק בדיוק גדרה. על נימנומה והסתתרותה כמעברה, מסתירה את כל היופי והכיעור בעיבורה. "מעביר לי את גדרה" זה מדוייק מאוד. והבית האחרון, מתיקות של אולפניסטיות. (ואיכשהו, בשיר הזה זה לא רע).
טוב מאוד.
ערוגה, עם חיוך של שקדיות.
[ליצירה]
אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
מסכימה עם קודמיי, סחטיין על הרעיון והביצוע.
הייתי מורידה את הקטע של המודעה בעיתון,בניגוד לספר זה לא עובר טוב במלל.
וגם הייתי מוסיפה שורה בין נופר לבין זה שהוא בדק שגיאות, איכשהו המעבר שם לא לגמרי חלק.
וחוצמזה, יעקב חיים, אתה לא יודע שאקדח שמופיע במערכה הראשונה ירה בשלישית?
[ליצירה]
ווידוי: (ובולית, מכיוון וזה תומך ביצירה שלך אני מרשה לעצמי לספר את זה כאן.) הרבה לפני שהצטרפתי לצורה, קראתי כאן. ויומאחד אמרתי לחברתי הטובה- "וואלה, יש שם דברים יפים. אבל גם הרבה גרועים. את ואני כותבת יותר טוב". באותו רגע המצאתי שיר, שהיה מיעד להיות שיר שטותי. צחקנו נהנו ועברנו הלאה. למחרת חברה שלי הכניסה את השיר הזה לפה, והוא זכה לתגובות נלהבות ואף לככב באהודות.
לא המצאנו את התרגיל הזה, לא רצינו להוכיח שומדבר וזה בטבת תשס"ג- הרבה לפני שצורה פשטה את צורתה. מסקנה, יש כאם הרבה שטויות.
תראי, סימנית, אני בהחלט לא יוצרת דגולה, ובהחלט פגם במידת הענווה שלי מביא אותי לכתוב את הדברים האלה. אבל פחות משבאתי להגן על כתביי, באתי להגן על יוצרים ויצירות שמוערכים בעיניי, ומגיעה להם במה רצינית וראויה. ישנו טווח אפור גדול, אבל בנתיים הזהב שיש כאן, ויש כאן, הולך לאיבוד. וחבל.
[ליצירה]
אני חייבת להדגיש מילה אחת של סומסום- "חלקית". כי אני הייתי אתמול בחממות של עצמונה, וכמות הציוד והשתילים שנזרקו שם בגלל קוצר הזמן ומכיוון ולא ישרדו את ההעברה, עצומה.
התמונה הזאת משולה לאדם שאיבד את כל חושיו וגפיו בפיגוע, ובאים מיד אחרי ואומרים לו שהעיקר שהוא חי.
אל תתני למראה עינייך להטעות אותך קצת, הנזק בל יתוקן. גם אם הקרווילות נוצצות, וחלק מהחממות מוקם שוב, הנזק בל יתוקן. אני מזמינה אותך לעיר האוהלים בצומת יד מרדכי, אני בטוחה שתמצאי שם מה לצלם.
[ליצירה]
מזכיר את זה,
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=20949&code=416
וראה התגובות שם.
אבל אהבתי את הצבעים כאן. באיזה זווית צילמת? אולי זה יתן מענה לאיך יוצרים עומק.