בשקט,
בחום
ברגע בו הלבנה מאיימת
לנצח את היום
ניגשת אליי.
רוגעת, מרגיעה
בוטחת, מבטיחה.
אפילו השקט לא נאמר
ולי,
לא חסר דבר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי איה, טוב שיש היסטוריה לדברים המתפרסמים כאן...נתקלתי, קראתי ונזכרתי כמה התגעגעתי לעונג שאת יוצרת ומעניקה לנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך. תמשיכי! [ליצירה]
- [ליצירה] כן. הרגעים שאין להם מילים ... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה להפליא :) כן! השקט הוא הכלום שמכיל את הכל , ומה עוד נוכל לבקש. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יורם, שמחה שהבנת והזדהית, שבת שלום :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואי איך אהבתי! מקסים ממש! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. נהנתי מכל מילה, תודה רבה. אולי כדאי להוריד את הפסיק בסוף השורה המיותמת? [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה א. על לא דבר. ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול. יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק. את תראי כמה זה יעשה לה טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] א. תודה. ב. למה להוריד את הפסיק? תוכל להסביר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! אכן כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי להגיב כאן ראשונה! זה מקסים, שונה, עדין, רגיש, מרגש, מעורר ונפלא. עם זאת צריך קצת הגהה- וווים מיותרים וניסוח מעכב לפעמים.... [ליצירה]
- [ליצירה] נושא כאוב ומוכר. לענין המבנה- ציטטות נפתחות- בלי לסגור אותן ולא תמיד עם הקשר, אין כ"כ מבנה מאורגן, נראה כי פרץ רגשות, הוא שדישן את היצירה הזו, גם סיווגה לא מתאים בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר שלא להגיב על זה- מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] בלחש אגיב, בלי להתערב בשיח יוצרים יפה שכזה- תמשיכו! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, מעניין שלחלקכם נדמה כי ברור מושא השיר וחלק תמהה ומחפש חיבור ממשי... כל אחד והמקום שכל יצירה מובילה אותו אליו- זה היופי בשירה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי את חזרת המשפט... אם כי זרמתי יותר עם שני השירים האחרים... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים, פשוט נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת מקסים. האם קראת את "הנרות בערו עד כלות"? ספר מופתי בכתיבתו המאלפת, בו גיבור הסיפור קורא את יומנה של אשתו וכך, בהסכם שבשתיקה ביניהם הוא מתוודע למחשבותיה, רצונותיה האמיתיים ורגשותיה. יצירתך זו הזכירה לי מאוד את הספר המומלץ הנ"ל. נהניתי. שנה טובה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי והפעם גם התחברתי... שי- זה מקסים!!! [ליצירה]
תגובות