גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה. [ליצירה]
- [ליצירה] בריחה אל מחוזות השקט וההזיה. נדרש אומץ כדי לכתוב. פשוט זה נשמע כביכול היית שם עם הבדיחות השחורות עולצת כשיכורה כמטורפת. [ליצירה]
- [ליצירה] הדמיון עוטף הכל... ציור, כן ישי שור צודק. החרוז השלישי יש לו חן וקלילות. למשל: מתנפנפת, שודפת, מטורפת. אלא שזה לא מספיק. תן לנו שורות שיפרצו ישר מלבבך ככל האפשר. (גם לנתן אלתרמן יש בתים עם הגזמות ודמיון עשיר. בתים שבפניי עצמם אינם עומדים. אבל תמיד הוא יזכור להביא רגש חי כמו שהוא. בתור פניה לדמות או בצורה אחרת) הכתיבה שלך מדהימה ויש לה הרבה סגולות טובות. אני חושב שעם קצת מאמץ תוכל להגיש שירים שיעלו לי את הדם לראש הרבה יותר.... [ליצירה]
- [ליצירה] על החלק הראשון. האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד. יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ. אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם. רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון. נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים. העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג. תודה לך, בעז [ליצירה]
- [ליצירה] טעם לפגם ככה: כתיבה מתרשלת! את אלופה בזה. באמת. אבל לא צריך להגזים... סוגריים זה חלק אומנותי, אבל במינון הנכון וכשזה בא במטרה מכוונת ומחייבת. היום כל השירה (הנכתבת כמעט) מתרשלת לא משנה אם היא דומה לסגנון עתיק או מודרני יותר. כולנו חוטאים בזה! תראי, זה לא פשוט לכתוב ברישול יפה כל-כך. זה לדעתי נובע בדר"כ מתוך איזה שממון או יאוש-השלמה... אבל כשזה מוגזם וחוזר על עצמו עד כדי עמימות (כפי שמישהו כתב) יש בזה טעם לפגם. [ליצירה]
- [ליצירה] תפילה גדולה, אך אני לא מוצא אותה שונה בהרבה מהתפילה הרגילה... טוב, לפחות לא מהתפילות שלי. יש משהו מייאש בתפילה הזו שאבודה מראש. פתחת אותה ב"יהי רצון" והסיום נושא את שם השם על שפתיו. והרי זה היפך ממה שהתפילה אומרת. כי יש שלב שבו הזכרת הקב"ה בשמותיו.. "אבא אני אוהב אותך" וכדו' צריכה להעיק לא בגלל הריקנות, אלא דוקא משום שאין עוד צורך בהם. [ליצירה]
- [ליצירה] מסמך נדיר. אני מניח שהבניין שופץ מאז צולמה התמונה: 98. [ליצירה]
- [ליצירה] מושלם. הלוואי וכולם ילמדו לכתוב כך. עכשיו אני גם מבין קצת יותר מזה משקלים, אבל אין לי מוסג איך שומרים עליהם. [ליצירה]
- [ליצירה] תורה בגובה הגרביים. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! לא זוחל אלא זחל. לא הבנתי: "וכאן מלמטה כגוש של קיא שפלטה האדמה החולה" על מה את מדבר פה? חוץ מזה אהבתי את המהפך החד בשיר.. ואת היחס המורכב לירושלים. [ליצירה]
