ראיתי אותך,ישבתי לצידך
הלכתי איתך,ניסיתי לגעת
אך דמינו לשני סלעים
שמפל מפריד ביניהם
רציתי שנהיה ונחוש
רציתי שנזרום
כמפל המים עצמו
סוער ברגש
נופל אל תוך
נהר שוצף של אהבה
בדרכו אל ים האינסוף
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אלישע בלישם - אתה בהחלט צודק! המערכת פותחת את הברז אחת לשלשה ימים ואז אין יכולת לעכל את היצירות. זה בהחלט נכון.
לפי דעתי צריך להאציל סמכות לעוד אדם בכדי שלא רק מנחם יפתח את השיבר של היצירות
מסר כפול - לי אישית אין בעיה, אני מקבל תגובות על יצירותיי. הרי אחרי הכל אני כאן חמש שנים ויותר. הצרה היא ביצירות האחרות. יש יצירות מדהימות שלא זוכות לתגובה ואז אין שיח יוצרים ואז קורה שהיוצר שפפירסם כאן ומצפה לפידבק ירגיש כאילו הוא מדבר אל הקיר ויעזוב לאתר אחר.
ולרדף השיג- צפה הפתעה!
[ליצירה]
ובכן
בין השיטין ניתן למצוא את הסובטקסט המעלה פרשנות פואטית כדלהלן:
ניכר כי היו אלו שני אנשים מבוגרים שחיפשו מעט נחמה ונועם בחייהם ולכן עברו לגור ביחד לאחר שבני זוגם האחרים עזבו אותם.
כל אחד נשא עמו/הביא עמו מטען כבד מן העבר, אך במקום להניח אותו מאחור, הם פשוט פתחו אותו האחד בפני השני ובכך נפתחה תיבת פנדורה של ריב ומדון כשמטען לבו של הגבר מאיים לעלות על גדותיו.
האיש ביקש בסך הכל לארוז את המטען עם חפצי העבר ולעזוב עמו...
[ליצירה]
לכסות, לא להסתיר, לגלות רק לך.
יש כאן לכאורה סתירה, אך ניתן לפרש זאת בכך שלכסות משמעו אולי לכסות משאר העולם הסובב אך להיות פתוחה רק איתך.
מעניין.
תגובות