אני לא מזמר כשעצוב
העצב חונק את מיתרי הקול.
כמו פקק בקבוק
כמו מיתר שחוק.
אני לא שר
אני לא מתלהב
אבל
מישהו שר בשבילי
זהו הלב.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלטת לשנות מעט סיגנון ובכל זאת מאד מוצלך. מילים פשוטות מדברות אל כל אחד ושירה יפה מאד מה אומר? כרגיל כי זה אתה ולא מישהו אחר... נהנתי מאד, תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] אכן נטייה שונה מעט.... נפלא! * קצר וטוב, כמו שרק אתה יכול. * סיום חזק ולא צפוי (מבחינתי, לפחות). * זרימה מדהימה. כתיבה פשוטה וקולעת. * כ"כ נכון. אנו כותבים כי הלב מתפרץ. אנו מוחייבים לכתוב. העברת זאת מצויין! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני כידוע אוהבת את מוטיב הלב... ממש שונה משאר השירים שלך(כמה שאני זוכרת) * השיר הזה מתחלק לשניים- לשפה הגבוהה יותר(העצב חונק...) ולת'כלס(אני לא שר...) ונראה לי שאפשר לעשות את המעבר למעודן יותר, כי זה קצת חד מידי לדעתי. ו... נראה לי שלב זה משהו, לא מישהו, זה משהו ממך, חלק ממך. תודה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו שר לך מישהו, מישהו דואג דואג לך שם למעלה [ליצירה]
- [ליצירה] קיצבי, צבעוני ואופטימי [ליצירה]
- [ליצירה] צדקת ליאורה אני גר במקום שנמצא באיזור הרי ירושלים ואכן יש בו נוף שגיא שרק אם יכל לפצות פיו... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יומן מסע. ניתן להרגישו ממש [ליצירה]
- [ליצירה] --- עלי אמת עלי חשש והספק מתגנב פנימה כנחש מזדחל בקש :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- אהבתי את הדרך שבה נכתב השיר, מילה מילה כמו גישוש זהיר באפילה. חינני כמו תמיד [ליצירה]
- [ליצירה] ---- כיצד הגיע המכתב לידייך?... מכתב מעניין המנסה לשפוך אור על התקופה הטרופה ההיא. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מיקה מוני- נו, מזל טוב, יש לך התחלה של שיר על תחום אחר באותה ארץ.התחלת מפארודיה וגמרת במשהו עצמאי. כמובן שהתנ"כ על ספריו הוא כר נרחב מאוד מאוד ומקור השראה בלתי נדלה לשירים רבים רבים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- עדיין אוצר אני בזיכרון את נחל חלילים כפי שהיה בין השנים 88 ו-90 זכורים לי דברי המדריך שאמר: "זהו אחד הנחלים המתוקים ביותר בארץ" וכך אני מעדיף לשמור אותו בזכרוני תודה על ההערה (ייתכן כי אשנה את שם השיר בעקבות כך) [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה וגם את תקבלי את הניתוח החודשי של אביב וסתיו ... עודני זוכרת, השמש פיזזה אז בטבור של שמים ואני, מצמצמת חצי עין, שאלתיךְ מה נורא יותר-? השיר נפתח ב"עודני זוכרת" משמע הדוברת בעיני רוחה שולחת אותנו אל נחלות העבר. השמש פיזזה בטבור של שמיים - השמש רוקדת וצוהלת - אולי על חשבון האנשים הסובלים מחום או שמא היא שמש מפזת ונעימה? של חורף. השמש ומצמוץ חצי העין לעומתה כפראפרזה. העין נצרבת מרוב אור ולכן על הדוברת לצמצמה ולמצמצה. ואז באה השאלה: מה נורא יותר? להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיניי או לאבדו סתם כך על צד הדרך להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיני -האם לשמוח במאור עיני אל מול מאור השמש או לאבדו סתם כך. ושמא (אני מפרש פירוש חופשי) שהשמש תהיה לי לעין ועוד עין ושתראה במקומי את צד הדרך. ואולי צמצום חצי העין מרמז שהדוברת באמצע תהליך אבדן הראייה? צד הדרך - מקום של אמצע החיים. שבו מתרחשים דברים סתמיים בחיי הדוברת. אך איבוד מאור עיניים אינו דבר סתמי. ויש כאן סתירה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אכן יש חושות שמחזקות :-) [ליצירה]
תגובות