Elvan
חלמונית .....
-
ילדת שמש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה שווה 1000 מילים (שירה?) זה יותר תמונה מאשר שירה, אלא אם כן טיפות מים הן מילים וזאת היא תמונה אילמת של פסקול זרימת המים. ממליצה לתקן סיווג. חוץ מזה , תמונה ממש יפה! אהבתי את ההשתלבות של העננים ביום סגריר עם המים שנופלים במפלי הניאגרה. כשקשה להבדיל בין שמים למים ורק פיסת תכלת מבהירה מי הוא מי. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה הוא כמו טיול בהרי ירושלים. ואמונה - לקטלב יש פרחים קטנים קטנים עם צורה של פעמונים. מה שכיף בהם שנענוע קל של הענף גורם לפרחים להתנתק ולנשור כך שנוצר גשם של פרחים ושובל בצבע קרם נמתח תחת העצים. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב, היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון) וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר, משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר ממש טוב ונותן חומר למחשבה. הייתי מסירה את ה"על השולחן" השני כיוון שהוא פוגע בזרימה. הבעיה שלנו היא שלרוב אנחנו רק מחכים למשיח שיבוא, מכלים את ימיינו בציפיה ובדיבור עליו ועל הימים שהוא יביא בבואו. אבל הוא לא יבוא כל עוד נמשיך לתלות בו את כל התקוות שלנו ונמתין כמעט באפס מעשה שהוא יגיע ויגשים לנו אותן. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה גאון! לבטח איני הראשונה שמספרת לך את זה. זהו סיפור עצום ששואף לאינסוף חיובי. ממש נהנתי מהפילוסופיה המתמטית. אני נמנת על האנשים שאוהבים את האינסוף המשמעות שלו בעבורי היא שיש תמיד לאן לשאוף ולעולם לא יחסר להיכן להתפתח. נהנתי מכל רגע! [ליצירה]
- [ליצירה] אירוני..... כמה אירוני...... [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור: "תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך" (גשש מפורש) אין רע בבכי, הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין, הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה. לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך, להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות. אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] זה הזכיר לי כתב אלתרמן: היו פעם איש וצילו. לילה אחד הצל עמד. נטל נעלי האיש ומעילו, נעל, לבש. עבר מצד אל צד, הסיר גם את מגבעת אדוניו מן הקולב, נסה להסיר גם ראשו מעליו, לא הצליח. הסיר ממנו את פניו, לבש גם אותן, לא התעצל. בבוקר יצא החוצה עם מקל. רץ אחריו האיש ברחוב, צוח אל מכרעו: זה מעשה נורא! זה צל! זה לץ! זה לא אני! אני אכתוב לשלטונות! הוא לא יוכל לי! כך צוח מרה, אבל קמעה קמעה הורגל, שקט. לסוף נשכח ממנו המאורע. [ליצירה]
- [ליצירה] מאחורי כל זוג עיניים וגם עין בודדת יש נשמה זאת תמונה מעולה! ממש רואים בה את הסיפור שמסתתר מאחוריה. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק [ליצירה]
תגובות