[ליצירה]
שירך נהדר בנוי כמו ללא מחשבה יתרה, אשר
שטף תוך כדי הכתיבה ללא מחשבות, כאילו היד ידעה את צפונות הלב. חריזה מתנגנת מעצמה, וכמו
שאמרה תמי ממי ברוך הבא!
נהנתי זו לא מילה.
תודה רבה לך:
חיים
[ליצירה]
חייב תגובה נוספת!
אני מסכים עם חיים פינקסון ודברי ערוגה בכל לבי!
יצירה מקסימה ולא קיטש קיטש הינה אומנות בפני עצמה התופשת תעוצה גדולה בזמן האחרון וזה איננו קיטש זו יצירה רגילה המותירה את הצופה עם תהייות!
ביצוע מושלם ואיכותי.
שוב תודה אף שהקוטרת לא מתאימה!
חיים
[ליצירה]
תגובתי לתגובות
לכל המגיבים היקרים!
השיר מדבר על רוחו של המוות כאשר יגיע אלי,
איך את כל היותי כולל נשימתי האחרונה אמסור לו
במתנה.
נשמתי כבר למעלה ורואה את קבורתי, אור, שומע מילים [הספד] רחש עצים, פולחן.
האם כעת כבר מובן?
חיים
[ליצירה]
הכאב האמיתי של השיר הוא בכולנו, וכאשר אני כותב כולנו הכוונה היא לאלה המוכנים למסור נפשם עבור המולדת, ברם במיעוט אנו היום.
באם נוציא מהחשבון את הגוי ובני דודינו מה אזי יהיה
מספרינו? באים נוסיף את המשתמטים, העוזבים
והבורחים מהמערכה בשדה הקרב ואם אמשיך עוד טיפה לקצץ אזי יתברר שרק את ואני בין האויב למדינה
נשאר חוצץ!
נכון זה בהומור וקצת אפור,
אך היכן הדור של אז אל מול השחור?
אך יותר מכל תרצי לשמוע את דעתי על השיר,
וזה מעבר לפילוסופיות שלי כי אנו הרבה יותר מאשר
נבין בעצמנו.
אהבתי את הכתיבה את הסיגנון והרעיון. דיבור ישיר
המאפשר על ידי משחק כתיבה נפלא לרגע להטעות
את הקורא על כיוון הכתיבה וכוונת היוצר.
אהבתי את הסיום מכל ומוכן לו בכל מעודי ונפשי
בעצמי.
אהבתי את אהבתך כי שלי היא וראשי הנחתי עליה לא פעם ולא פעמיים. אהבתי את הכנות של רגשותיך.
וכנראה גם את שירך!
ז'אן דארק שלנו!!!
תודה בכל לבי:
חיים נוי
תגובות