לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
- חיות הלילה האנושיות
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה הבלתי מלאה
- העונות עונות, אתה מתענה - הגרסה המלאה
- פרח שלי
- שיר למעלות
קשור אלי
- [ליצירה] שלא תבינו לא נכון - השיער שלי לא בכלל לא חלק! [ליצירה]
- [ליצירה] ... ב"ה אז עכשיו תעשו עבודה כפולה ותתרגמו את זה לעברית, ואז תהיו מוכנים לבגרות בתרגום. [ליצירה]
- [ליצירה] נגה נגה! את ילדותית, את כותבת מילים חיצוניות כקליפת נגה, את מרושעת, את הוא הצד האפל בהתגלמותו, את בחורה רדודה שמתלהבת משנינויות חסרות תוכן, ובנוסף לכל את מכשייפה! נכון? אה, בעצם זאת אני. ועכשיו נעבור לגברת הנכבדה: צחית צחית, לפני שאת באה לבקר, קראי נא את המילים שאת עצמך כותבת: "כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח" ראשית: תיבול זה ב-ת'. שנית: נדבך זה ב-ד' ו-כ', נטבח זה מישהו שנרצח באכזריות. אם טיבול מוסיף נטבחים לעולם, לא כדאי לטבל. אבל ממילא א"א לטבל אלא רק לתבל. שלישית: המילה "עלול" לא שייכת כי היא מבטאת נימה שלילית, והנדבך הנוסף עקב השנינות הוא דבר חיובי ולא דבר שלילי. על כן היתה מתאימה לכאן המילה "עשוי". בעצם, ההערה האחרונה לא שייכת, כי הוספת נטבחים היא אכן דבר שלילי ולכן יש לומר עלול. ובכן, המסקנה העיקרית שנובעת מן הדברים היא שקליפת הנגה , בנוסף לכל פשעיה, גם בחרה בדרך הקלה והוסיפה נטבחים לעולם. אבוי לך, נגה. אך אל דאגה, אומרים שעד הושענא רבא ניתן לכפר על עוונות. יש לך הזדמנות אחרונה! [ליצירה]
- [ליצירה] "אין לי מילים. זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד" - אלול, זה שיש לך *מה* להגיד כמובן לא אומר שיש לך מילים (תבניות מרובעות ומוגבלות שקשה להכניס לתוכן את כל ההרגשות שסיפור כזה מכניס לתוך אדם. בדיוק-בערך כמו שאמרה יהודית בת עמי). מתחילת הסיפור ציפיתי למרוכבים. והם לא הגיעו. אבל זה דווקא מסתדר לי עכשיו, אחרי ההסבר שמישו פה נתן עם החוצפה. אסתר - אמרת שלדעתך הם לא הצטרפו (המרוכבים) לסיפור כי הם לא טבעיים - דייקי במילותייך... גם מספרים שליליים וגם שברים וק"ו אי-רציונליים ובתוכם טרנצנדנטליים - כל אלה אינם טבעיים. מספרים טבעיים זה מספרים שלמים וחיוביים. ~ הייתי מגיבה גם על הסיפור עצמו, אבל קטונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, המסקנה המתבקשת: האשה היא קטנה ואיטית, הגבר הוא גדול ומהיר. ושניהם מסתובבים סביב עצמם ולא מגיעים רחוק. חוזרים לאותו מקום. מדי פעם הם נפגשים בסיבוב. למשל, בשעה שש שלושים ושלוש בערך. ואם הגבר לא ימהר בעבודתו, לאשה במטבח לא יהיה כסף להכין מטעמים ולצאת לסיבוב חנויות בגדים. כלומר, לא יהיה לה כסף לבגד לאכול ולחם ללבוש. יאי, יחי השוביניזם! ומיהו המחוג של השניות? הילד התזזיתי? P-: (סמיילי זה התווסף למען הסר ספק בנוגע לרצינות ההודעה) [ליצירה]
- [ליצירה] יו, מגניב, טוב שאמרת. זה ידוע שהוא גאון. גמני לא הייתי שמה לב שטובי אור נטובי זה טו בי אור נוט טו בי אם סו לא היתה אומרת לי שטובי אמר לה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו.... ממש ממש. ב"ה עדי - אני חושבת שהכוונה לא כדומה או כשונה ביחס לדברים אחרים, אלא כשביל, כדרך מסודרת ומוגדרת. נראה לי שהכוונה היא שכשיש דרך מסודרת היא כמו כלי, ואפשר למלא אותה, ומתקרבת יכולה לעלותעל גדותיה, אבל כשהדרך לא מוגדרת, כשממילא מניחים למים לזרום לאן שבא להם, אז הם פשוט זורמים לאן שבא להם, ואין שום חידוש ואין פריצה ואין איזה משהו למלא, משהו שסוגר עליהם והם מצטברים בו. ותקנו אותי אם אני טועה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמובן, הדס! והנה דוגמא חיה לכך: הגבת לי ליצירה - זכית לתגובה מצדי. ללא ספק משתלם. מי אמר שהחיים בזבל? [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר היחיד שראיתי בו הסרת כובע היה של שמואל ירושלמי. וזה מעיד הרבה על הבד שממנו עשוי הכובע שלך! וכמובן, אני תמיד שמחה להתפס בכלכלתי. אם כבר, אפשר לתפוס את ביבי בכלכלתו, לי אין כ"כ כלכלה משלי. (ולמקרה שלא הבנת את הרמז: היתה לך פה שגיאת כתיב קטנה). אני לא חושבת שיש צורך בחרבות. אא"כ אתה בא ע"מ לחרחר ריב. או סתם לנחור ולחרחר באזנינו, בקולך הערב כקרקור עורב. אני חושבת שביקורת שנאמת בנעם ובעדינות יכולה להקלט טוב יותר אצל היוצר, כאשר לא תוקפים אותו - הוא כמובן מוכן לשמוע. [ליצירה]
תגובות