לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולדעתי, ב"ה הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני... ב"ה אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד. ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] עד שתחפץ! עד שתחפץ! יקירתי, עוררי את האהבה עד שתחפץ! זה היה אחד האדמברוכים המוצלחים יותר בפורום!! אבל עכשיו ממזי חייל, אז אין אדמברוכים מוצלחים. ואחתוש עסוקה, אז אין אדמברוכים בכלל. אוף :( ~~~~~~~~ ואלה היו 60 שניות של נוסטלגיה. ~~~~~~~~ בַּחַלּוֹנַי - למה לא חלונותי? קוֹלֵך - שכחת פה חלק מהניקוד. יָרֵאתִי - גם פה לא ניקדת. מַרְאֵךְ - כנ"ל. בְּסֵתֶר - כנלנ"ל. תָּסֵר - כנלנליי"ם מֵאוֹר - נעל, הכל בסדר איתך? הַדֵּק - אני מתחילה לדאוג. בְּבֵיתִי - אני לא מאמינה... נעל לא מנקד... עַכְשָׁו - איפה ה-י', איפה?!? ------ עד כאן פינת ההערות המעצבנות של מישי. אני יודעת שהערות כאלה זה לפרטי, אבל זה פשוט זועק: נעל לא מנקד? היהפוך יאיר את נעליו ונמר חברבורותיו? -------- ועכשיו על השיר: נשמע טוב, לא רע כלל. כרגיל, השנינוֹת חביבות למדי. ~~~~~~~~~~~ אין לקחת באופן אישי דבר וחצי דבר מכל הנאמר בהודעה זו, מלבד הדברים הטובים. [ליצירה]
- [ליצירה] הרי לך מחמאה: ב"ה זה אחלה ספר לילדים, לפי השירים מתוכו שפרסמת פה. (וגם השם שנונהדר). אם היו לי ילדים הייתי אפילו שואלת איפה משיגים אותו. אבל אני עוד ילדה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן טובי! דוט היה סיפור מדהים! (זה לא ממש קשור ישירות לניק שלי, יען כי הייתי משתמשת בניק הזה לעיתים גם קודם, וגם אח"כ {כאמור - אפחד לא המציא כלום} פשוט כי זה ניק קומפקטי שבקושי רואים אותו. ניסיתי לשים פעם ניק ריק וזה לא תן, אז שמתי נקודה. זה חלק מהנסיון שלי לעשות קונספירציה נגדי ולהעלם ;)) בכולופן, זה היה נקודה אחרי כל מילה (לא אות), ואכן סיפור לא רע. ובקשר לשיר של כוכב, אהבתי ביותר . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אין ספק. כמובן שומדבר בעולם לא יכול לעלות על תיקון הגשם (או שאולי תפתיעי אותנו?), אבל זה שיר יפה. "המוצא הישר אינו צריך להכריז: הוא יכול לקחתי לעצמו" צודקת במאה אחוז - מי שבאמת *ימצא* אותך - יקח אותך לעצמו לעולם. אבל בזה הוא גם ישיב לך את עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מסכימה עם השורה החמישית מלמטה. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה למויש: ב"ה מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל. עד כאן קשקושי שכל. --- כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין. אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו". על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב. הא לך! (ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי). [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי ב"ה אשה נעלה מלשון עליונות, נעלה נעלה, כלומר נעלה (לבשה) את הנעל שלה, ואז נעלה מלשון מנעול את הדלת בפני בעלה. זה קל. ועכשיו תחביר: אשה - נושא, נעלה1 - לוואי, נעלה2 - נשוא, נעלה3 - מושא (ישיר, אבל לבגרות לא צריך לדעת אם ישיר או עדיף), נעלה4 - זה כבר התחלהשל חלק ב' חסר במשפט המאוחה שלנו. כלומר, אין נושא בחלק ב' של המשפט. נעלה4 הוא נשוא, את הדלת - מושא (שוב ישיר), בפני בעלה... המממממממ... זה צריך להיות או מושא או תיאור ע"פ בדיקתי. נלך על תיאור, מה שיהיה. נו, כמה נקו-דוט? [ליצירה]
- [ליצירה] הכפפות מעולם לא היו. דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה. [ליצירה]
תגובות