שיחקת בי -
אוהב
לא אוהב
אוהב
לא אוהב
אוהב
ולפרח שלנו
נגמרו העלים...
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה, ואף מהנה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. וואו. מזדהה עם כל מילה. וגם כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] - יוווו.. כל כך מכיר את זה.. והדימוי גורם לך לחייך, בעצב, בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסיייייייים מתה על הקצרצרים האלה עם הכפל משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו בכל יצירה כמעט יש משו שאני מזדהה איתו אבל את זה אימצתי :) אחותי תמשיכי כך |נשיקה| [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט יפה :-) קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] פרח נוגע פוגע ובתוכי הלב יודע [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץץץ כאב אהבה... עד כמה מוכר... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים שיר עם תובנות בצדו. חזק מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, פשוט נהדר. ב"ה כבר קראתי קודם, אבל פתאום שמתי לב להרגש אינו דיו.. אז גם כשאתה כותב דברים שאינם ברוח היתולית, עדיין ניתן לראות את קוציך מבצבצים פה ושם בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון, יפה ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, את לא יודעת? יצחק גור לא יודע ללחוץ על הסיווג "שירה", ובכלל, על כל סיווג שבעולם. האצבע שלו מכוונת אוטומטית באופן מודע ובלתי ניתן לשינוי, לסיווג "במשפט אחד". הוא, יצחק גור, מעולם לא ידע שירה מהי. מומלץ לקרוא כמה ממשפטיו האחדים. [ליצירה]
- [ליצירה] הההה, נחת רוח. ב"ה רק רציתי להגיד לכם שכל פעם מחדש כיף לקרוא את השרשור הזה. פשוט מלבב. אתם חמודימים. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שכבר אמרתי: חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי. אם כי זה לא עד כדי כך נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ! ב"ה כמו כל תגובה שלי זה חייב להתחיל בהערות לשוניות: שיר - סלנג ולא סלנג'. שימי לב להגיה: הגרש ששמת שם הורס הכל. מתקרבת - במקום להסתבך עם השורוק של "ישרות", פשוט אמרי "יושר".. זה נהיר יותר, שמיש יותר ותקין יותר. --- ועכשיו לעניין: למען האמת לא התכוונתי להגיב בכלל, אבל מה שזה עם הנמשים אמר בדיחתו הקצרה, הפריע לי. (אוי לא, אני הולכת להסתכן עכשיו בוויכוח ארוך ורב מימדים עם ההוא עם הנמשים.. טוב, חייבים לקחת את הסיכון): "אני לא רואה חוסר לגיטימיות באמירה שמייחסת את הדרך הנכונה ביותר לאחת מן הדרכים." "נכון ביותר" זה עניין אובייקטיבי. מה שנכון לי לא נכון לך. כמובן שיש דברים לא נכונים, אבל בגדר הנכון יש הרבה מקום לנטיות לכאן או לשם, בהתאם לאדם, ואני חושבת שזה הכרחי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת ילד, לא חשבתי שאתה שותף לפשע, שכן הכתובת שבראש העמוד היא של ממזי. אתה מוזמן ברצון רב למחוק את ה-ר' משמי. מנחם הראה לי את הסיפור הזה כראיה לכך שאני קיימת. אם תמחק את ה-ר', אוכל להוכיח לו נחרצות שאני כלל לא קיימת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו, גאוני! איך עוד לא שמו לב ליצירה הזאת? ממש ממש אהבתי את הרעיון. חזק, גאוני, מרענן. מזכיר לי פעם שלוזוכרת מי לימד אותי שמלבד המצווה של לנוח בשבת, יש את המצווה של לעשות מלאכה ששה ימים.. משום מה אנחנו נוטים להדגיש את היוצא מן הכלל ולא רואים שגם שאר הדברים מצווים עלינו.. [ליצירה]
- [ליצירה] פורום תרבות מ*ככב*? [ליצירה]
- [ליצירה] שרה, כמובן שיש מקום לביקורת מקצועית, אבל תראי לאיזה גועל נפש זה מגיע. עשה לי רע לקרוא את התגובות של נושא אלומותיו, הן נוטפות שנאה ורעל. אני בהחלט מאמינה לך אם את טוענת שהוא איש מקצועי, אבל הביקורת שלו מראה את האטימות שלו לכל מה ששונה ממנו. אני אתן לך דוגמא: לאונרדו דה וינצ'י למשל היה צייר מאוד מקצועי, אף אחד לא מפקפק בכך. הוא ידע להציג מציאות בצורה מאוד מדוייקת. אבל אם הוא היה רואה את הציורים של דאלי בטח היתה לו הרבה ביקורת עליו: למה השעונים נוזלים? זה בכלל לא אמין, שעונים אף פעם לא נוזלים! והצבעים האלה לא מספיק עשירים, וכו'. ובכ"ז, גם דאלי נחשב אמן מקצועי. אותו דבר בסיפורת: יש כל מיני סגנונות. יש אנשים שמומחים בהצגת מציאות מדוייקת מאוד, שאפשר ממש לגעת בה, ויש אנשים שמומחים ביצירת מציאות הזויה מאוד, שהנפש נכנסת לתוכה. זה אמן וזה אמן. כתיבת סיפור היא לא בהכרח צילום המציאות במצלמת וידאו מילולית. בקשר לקיצור בדבר החזרה בתשובה - יכול להיות שהיה מקום להאריך, אבל יש דרך לדבר. "ויש בזה משהו לא בוגר בלשון המעטה" - אני מצטערת, אבל מה שלא בוגר פה זה הנסיון הנואש של נושא לנבור מתחת לאדמה ולהראות כמה היצירה של טל נוראית. בקשר ליומרה, אין לי מושג על איזה יומרה הוא מדבר. רוב הקוראים דווקא הזדהו והיו *בתוך* הסיפור, ולא הרגישו שהסיפור מסתכל עליהם מלמעלה. יש אנשים שאוהבים הרגשה של התעלות וריחוף בעולם קצת סהרורי. נושא לא? חבל, הוא מפסיד. בקשר לצפיוּת של היצירה - האדון מוזמן לקרוא את התשובות של סוערה לתגובות שכותבים לה כל הזמן. אפילו אם הסוף של הסיפור ידוע מראש, הדרך שבה מגיעים לזה חשובה. ואגב, אני בכלל לא ידעתי במהלך הסיפור שהוא הולך למות בסוף. כמובן אפשר לטעון שאני פשוט מטומטמת, ולא שמתי לב למובן מאליו. על השפה - לא ראיתי שום דבר שגוי או צולע בצורה שבה טל השתמשה בשפה. בסעיף הזה נושא חשף את השנאה שלו ואת הרצון המתגרה שלו לחפש דברים מתחת לאדמה. ואם כבר שפה - נושא מוזמן להסביר לי מה זה בדיוק "כבר אחרי ארבעה חמישה שורות".. עברי, דבר עברית. [ליצירה]
תגובות