העצב מנגן על מיתרי לבי
ברטט של עוצמה עדינה
והם מאמצים אותו אל חיקם
ונושפים רוח באפו
של החליל המיילל.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * אהבתי את הדימוי והמטאפורה שבשירך!!!! חביב ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו, מיש - איך פיספסתי את זה? מדהים! מאז ששמעתי את חברה שלי מנגנת בדרבוקה אחרי רצח כלשהוא אני יודעת שכל כלי יכול לבכות.. גם גיטרה, גם חליל, וגם דרבוקה (אבלבשביל זה באמת צריך מוכשרות, וכנראה שגם באמת המון עצב..) [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר... וואלה נכון, עכשיו גם אני שם לב, שחליל זה כלי למי שרוצה ליילל, לזעוק, לצרוח!!! מכיר את ההרגשה. מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] . ב"ה מרתקת היא השאלה, מה היתה הכותרת הקודמת שהוזכרה בדבריה של אודיה? ועצוב, עצוב לחשוב על כך שכשיסתלקו מן העולם כל אותם אנשים ברי מזל שזכו לראות את הכותרת הישנה, לא ישאר לה עוד זכר, ואיש לא ידע שאי פעם היתה לשיר זה כותרת אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] שיטה למדידת מספר כוכביות שאחרי היצירה: מניחים את היד על מקש הכוכבית למשך כל זמן ההלם, וכשיוצאים מההלם מורידים את האצבע מהכוכבית. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם הזדהות אישית קטנה: ב"ה "ולו בשביל חורף אחד גשום במיוחד שבו אני עולה על גדותי.." אמנם השיר הזה לא כפשוטו, אבל דווקא אצלי, משומה, אני באמת עולה על גדותיי בעיקר בחורפים... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר, ב"ה מי שהערכים שלו הם באמת ערכים והאמונה שלו בדבר מה היא באמת אמונה, לא יהיה קיצוני עד כדי סהרוריות ופראיות. כי מי שיש לו ערכים, חייב להיות שיהיו לו גם ערכים מתנגשים, או יותר נכון מאזנים אחד את השני. מי שהולך עם "דעתו" עד הסוף-ממש-ממש-לגמרי, מעיד בכך על זה שקיצוניותו היא לשם קיצוניות ותו לא. בכל אופן, מידת הקיצוניות של אדם לא משתנה לרוב, ולא משנה כמה צדדים הוא עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא: אמרת כך: "לכן צריך לבחון כל סיפור ושיר גם דרך המשקפיים האובייקטיביות (של המבקר), בקריאה שניה. קריאה ראשונה ספונטנית - שניה ביקורתית. זאת לא הערה ביקורתית כלפי כל מאן דהו. אין אדם שפטור מהמקסם הרגשי הזה (ואני בכללם): אבל רק מעטים מצליחים להתעלות עליו." יש לי הסתייגות קטנה. לדעתי, יצירה (ספרות וכל סוג אחר של אמנות), מנסה להעביר הרגשה בעזרת כלים כלשהם. הקריאה הראשונה צריכה להיות ספונטנית. הקריאה השניה ביקורתית. אבל הקריאה השניה לא צריכה לנסות להראות שמה שהרגשת בראשונה זה סתם רמאות, מניפולציה רגשית, ואסור לך 'ליפול בפח' של הדבר האיום והנורא הזה. להפך. בקריאה הראשונה הרגשות עוברים או לא עוברים דרך היצירה באופן פחות מודע, והקריאה השניה, הביקורתית, צריכה לנסות להעביר את זה למודעות, ובה צריך להסביר מה ביצירה גרם לכל הרגשה. אם הרגשתי הזדהות, אילו כלים ספרותיים גרמו לי להרגיש את זה? אם השתעממתי ולא הצלחתי לקרוא את הסיפור עד הסוף, מאילו דברים באופן הכתיבה זה נובע? כלומר, הקריאה השניה לא מנסה לסתור את הראשונה אלא להבין אותה ולנתח אותה דרך הכלים של הספרות, או כל אמנות אחרת. אני לא חושבת ששייך בכלל לדבר פה על מניפולציות רגשיות. אין שום דבר לא בסדר בהעברת רגש בסיפור, או קטע, או מה שלא יהיה. חבל שאתה חושב שהתחברות לרגש היא דרגה נמוכה שצריך להתעלות מעליה. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, מה הפלא? ב"ה מה הפלא שהנעל התלהב מהשיר? הרי השורה האחת לפני אחרונה, אותה שורה שלא התחברה לעדי (ואף לי), די דומה לשורה מסויימת מהשיר האחרון של אותו נעל. אודיה, מה עם זכויות יוצרים? ובכלל, אם השורה הזאת לא מתאימה לדעת עדי ולדעתי, אז לה לשים אותה? (סתם כדי להתחנף לנעל?) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, פשוט נהדר. ב"ה כבר קראתי קודם, אבל פתאום שמתי לב להרגש אינו דיו.. אז גם כשאתה כותב דברים שאינם ברוח היתולית, עדיין ניתן לראות את קוציך מבצבצים פה ושם בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] בלה בלה בלה ב"ה שיר, אני מצטערת שהאשמתי אותך בהאשמות שווא. ואם זה כ"כ מציק לך, התיקונים, אני אשתדל לא לתקן אותך (אבל זה לא אומר שאני לא אתקן אחרים כמובן!). ולעניין: מה שנאמרתי בהודעה הארוכה שלי זה בעצם שלטענה של המנומשים, הטוענת שיושר זה יותר מעשה מסויים וישרות זה יותר כללי, אין כל שחר, ואף ניסיתי להוכיח זאת ע"ע דוגמאות לשוניות מקבילות, שבטח ממש לא מעניין אותך לדעת אותן אז לא אנסה לתרגם אותן לשפת "לא מחוננים ולא בוגרי תרבות" או מה שלא יהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] רו - זה שהוא חולה רוח - אין בזה כל חידוש. יצירה נחמדה, אם כי מהרגע הראשון היה ברור לי שזה חתול. [ליצירה]
תגובות