העצב מנגן על מיתרי לבי
ברטט של עוצמה עדינה
והם מאמצים אותו אל חיקם
ונושפים רוח באפו
של החליל המיילל.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * אהבתי את הדימוי והמטאפורה שבשירך!!!! חביב ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו, מיש - איך פיספסתי את זה? מדהים! מאז ששמעתי את חברה שלי מנגנת בדרבוקה אחרי רצח כלשהוא אני יודעת שכל כלי יכול לבכות.. גם גיטרה, גם חליל, וגם דרבוקה (אבלבשביל זה באמת צריך מוכשרות, וכנראה שגם באמת המון עצב..) [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר... וואלה נכון, עכשיו גם אני שם לב, שחליל זה כלי למי שרוצה ליילל, לזעוק, לצרוח!!! מכיר את ההרגשה. מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה בטח הדרך קצרה ארוכה והארוכה קצרה. השירותים באמת מימין, אבל *ל*שירותים זה משמאל, כלומר הדרך לשירותים עוברת משמאל. [ליצירה]
- [ליצירה] ילדונת, פרופורציות - שמעת על זה? (בטח תצטרכי את זה לבגרות במתמטיקה). אני בטוחה שמאוד חבל לך על מה שההתמכרות שלך לאינטרנט גורמת לך להפסיד, אבל האם אפשר בכלל להשוות בין דבר כזה לבין חיים של בנאדם? לכן אמרתי, ואגיד שוב, שפוגע בי *אישית* שאנשים שמים דברים כאלה בקטגוריית "הספד". יש עוד הרבה קטגוריות שיכולות להתאים, ואם את לא רוצה נונסנס או שיר בדיחה, אפשר גם קטע, הרהור או מונולוג. עד כאן פינת ההמלצה היומית. יום נעים לך, חמדתי. [ליצירה]
- [ליצירה] "קול תורה מבין עיניך" - שורה גאונית. שאר השורות - גם הן מוצלחות. והמכלול מתאר את תמונת התפילה הזו בצורה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה גיברת לוי, מאיזה פסוק את למדה לגבי איסור נגיעה? והאם המילה טומאתה לא נזכרת בו במקרה? [ליצירה]
- [ליצירה] ולדעתי, ב"ה הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אם מבקשים אני חייבת למלא את תפקידי! ב"ה אין ספק שהשילוב בין הירוק-חאקי לשחור המטאלי ובין היד המאובקת, לחלקה העליון המרוח ונמשך כמו בהבזק מהירות, מעיד על הרצון לאחד בין הישן לחדש , בין הטבעיות והחיבור לאדמה הנושנים, ובין המהירות וההבזקים של התקופה המודרנית והפוסט-מודרנית. המוטיב של המחשת תנועה בתמונה, שבעצם לא זזה, בולט כאן מאוד. אך רואים שכל הקווים שממחישים תנועות מכוונים כלפי מטה. כמו-כן, גם היד פונה למטה. אולי בגלל כח המשיכה, בגלל שכך נח לו לאדם לחיות - לרדת למטה. לעלות זה תמיד יותר קשה. הטשטוש הקל שבקצות האצבעות, שקרובות ללמטה, מראה רק מעט מן העלטה והערפילים שמצפים למטה. גם הקווים מצד ימין שנראים כמו שבר בדף נמצאים למטה. מתחילים מהקצה, ומנסים לחלחל גם למקומות הנעלִים יותר. היד מתוארת בפירוט רב, ואינה נראית שמוטה כלפי מטה אלא זזה וחיה, בעלת אישיות. אם כי קצוות האצבעות מִטשטשות ככל שהן מתקרבות ל"למטה" האיום, שמעכיר את הכל. עד כאן להיום, תודה למאזינינו ושלום רב. [ליצירה]
- [ליצירה] יסלח לי הטלפון דה לה מורטה אבל הכותבת היא אשה, ויש לה זכות להתחבר לנשיותה. אף ביאליק לא היה גברי במיוחד בשירו "הכניסיני תחת כנפך", למשל [ליצירה]
- [ליצירה] אני מתמוגגת. :) מזלטוב [ליצירה]
- [ליצירה] שלא תבינו לא נכון - השיער שלי לא בכלל לא חלק! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שכבר אמרתי: חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי. אם כי זה לא עד כדי כך נורא. [ליצירה]
תגובות