אהוב אותי
כמיים צוננים בימי-שרב
אהוב אותי
כקרן-שמש ביום סגריר
אהוב אותי
כי אף-אחד לא.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט ויפה פשוט ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] במילים בודדות אמרת הכל "ואף אחד לא" כמה כאב במשפט הזה... עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] ------ נוגע ללב! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קצר ויפה. בשתי התקבולות הראשונות דמויים יפים ואופטימים ,אך הסיפא עצוב ונוגע ללב. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר ויפה שיר קצר ומביע הכל [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעמיק לכל הדיעות אבל אשמח אם תפרש לי אותו (ואפילו ב"הודעה אישית"). מעניינות אותי דעותיהם של הרב שג"ר והרב עדין שטיינזלץ בנושא יצירה (ויצירה אמונית- בפרט). הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] why, please tell me why your love is gone away??? Oh, maybe your love is... your angel? (loved it anyway, har`el.) [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה, רעיון בהחלט משעשע..! (וזו עוד הזדמנות טובה לראות את שתי הבנות המקסימות...) רק אני מקווה שבפעם הבאה שתצלמי אותן- לא תענדי עליהן "צלמים" למיניהם ותקראי לתמונה: "נוצרות אמונים" או משהו כזה... מכל-מקום: "דוז פואה..!" [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם הפעם... יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לסוערה, ילד וכו' וזהו, כבר אמרתי הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] חותם בשתי ידיי!!! שיר נכון להחריד! (וזה עוד אחד מסממני הצביעות, שעמנו, ובמיוחד החברה החרדית- נגוע/ה בה). ויודעים אתם, ילדים יקרים (או שמא: ילדים שהתבגרו), מה עומד בבסיס הדברים??? כן, ניחשתם נכונה: כ-ס-ף!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... יעני, אתה הנחש, כן? מ"מ, איזה ארוס/ארס נפלא, יא ערס שכמוך! (אהה, פשוט... 'ללקק את האצבעות'!!!) [ליצירה]
- [ליצירה] שם שועלים יש... יפה, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] החכמתני! מוכרח אני כאן להעיר 2 הערות: א) מבחינת היהדות (וודאי שמבחינתה של החסידות) ה'צדיק' (=המיסטיקן), אסור לו להיבדל מתוך העדה, הוא צריך 'להעלות' אותם מעלה מעלה, גם אם הדבר כרוך בירידתו שלו, זוהי משמעות הביטוי 'ירידה לצורך עליה'. ב) היה לי רב בתיכונית שאמר, וחזר ואמר תמיד, שהמילה 'מצווה', היא מאותו שורש שממנו באה המילה 'צוות'. ר"ל: היהדות מ-ב-ו-ס-ס-ת על עיקרון ה'צוות', ע"פ היהדות האידיאל הוא לעבוד את ה' בתור חלק מקבוצה, היהדות בזה להתבודדות! וכבר מצינו דוגמאות רבות בהסטוריה הקבלית והחסידית למינה, על 'חבורות קדושות' וכיו"ב. יוצא מכאן, שהתעלות אמיתית אינה פרי נחלתה של ההתבודדות דווקא, להיפך! דווקא מתוך הרגשת השיתוף, הרגשת ההשתתפות של היחיד כחלק מהקבוצה, יכול הוא להתעלות מעלה מעלה! גמח"ט, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נוקב ביותר ובהחלט מתאים לימינו אנו, לצערנו... [ליצירה]
תגובות