[ליצירה]
כן, גם זה נכון...
אורי פירש נכונה את שירי. אבל זה לא רק זה... לפעמים אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ועד שאתה מבין אותה לפרטי-פרטיה, עד ש'נופל לך האסימון'- אתה נמצא בפאזה אחרת בחייך, או- אם נהיה קצת יותר קונקרטיים, אתה מבין ש-"נפלת בפח"... על-כן רוצה אני שייגמרו לי כל האסימונים, שכבר לא אהיה בהפתעה מאירועים שונים שקורים לי או מדברים שונים שנאמרים עליי. למה להיות במפח-נפש כל הזמן, אה?
[ליצירה]
תאמיני לי...
הבנו את הקטע טוב מאוד, גם בלי המשפט האחרון...
(אם היית שמה בסוגריים את אותו משפט פרשני, וכותבת אותו בגודל הכי קטן- 'אולי' היינו סולחים לך...)
:-)
[ליצירה]
בנוסף לכל מחאותיי
אותם כבר כתבתי בעבר כתגובה לשיריך, אעיר הפעם: "מה זה, הפכת גם ללשונאי / 'ממציא מילים' שכזה?" מה זה צריך להיות, "כאש-צורבייה"? מה זה "צורבייה"? מימיי לא שמעתי על מילה כזאת... ו"הולמן פעמוני אזהרה"... מה זה ה'הולמן' הזה..? משהו כמו פטיש, אולי..? לא, באמת! תסביר לי, לבור ועם-הארץ שכמותי, מה זה כל הביטויים האלה??? ו"רחפיה"? מה זה לעזאזל "רחפיה"? משהו שדומה ל'רחפת'??? ולסיום, בשורה האחרונה: "נדע גנים לזרות"... בטח התכוונת לומר: "נדע גנים ל-ז-ר-ו-ע", נכון? הרי בוודאי לא תרצה לזרות גנים שלמים לרוח...
[ליצירה]
ממחיש בצורה
מאלפת ממש- את ההבדל שבינינו לבינם. ו-לא, לא הייתי קורא ליצירה זו "נונסנס". זה ממש לא "נונסנס". זה מתאר מציאות עגומה ביותר, את ה"עיוורון התהומי" של חלק גדול מהציבור הישראלי בקשר ל"סכסוך"הזה, ה"סכסוכונצ'יק הקטן הזה" שבינינו, לבין הפלסטינאים...
תגובות