את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הניתוח שלי הפעם יתמקד בשיר מעניין זה
את- השיר נפתח בך ומסתיים ב- אני. ממך אלי הדרך היא ארוכה ועוברת בים של אי ודאות בו ישנן מראות
ומראה יכולה לשקר- פעם הדמות שלה ופעם הדמות שלך. יש כאן מערבולת זהות ואי אפשר לדעת מי הוא האמיתי ומי הוא השקרי וזה אינסופי, פשוט אינסופי. ובסוף כל ים האי ודאות יש אי אחד של משען ויציבות. -הדובר.
והאי הוא שקט בים של מהומה והוא מרתק כי אינו משעמם לרגע. כי זהו הדובר.
[ליצירה]
אני לא מבין. הגשר הוא לטובת המוסלמים הרוצים לעלות להר הבית. אז שלא יהיה להם גשר. שיתלוננו ויאכלו ואתה ולשמואל יהיה עוד מאמר לכתוב:
"ישראל הגזענית מונעת בניית גשר לטובת המוסלמים"
[ליצירה]
כנרית.
הנה השבת שיר בשיר :-)
כתבי לה את זה לאי מייל
[ליצירה]
[ליצירה]
---
קצת מזכיר במקצת את גרעין הרעיון של "בריאת העולם" של מיכלאנג'לו בסיסטינה...
ידי האל הטוב(על אף שאין לו גוף ודמות גוף) משפיעות רוב טוב על העולם ונוסכות בו אור וגרמי שמיים.
אנו רואים כי בחלק העליון שבו הידיים נמצאות -האור נמצא ובחלק התחתון -חושך:
"להבדיל בין אור ובין חושך....
המרובע שבו הידיים נמצאות מזכיר לי את יום רביעי שבו נבראו המאורות הגדולים, ומכאן יתכן שכאן בריאת המאורות הגדולים ביום הרביעי
:-)
תגובות