עטוף בקורי לובן,
משתהה לרגע,
מביט לאחור
ונעלם
אל תוך השחר,
מותיר אחריו
שובל ניצוצות.
וכמתוך חלום,
שב ועולה,
כתמיד,
בשקיעת החמה,
מדליק את
השמיים
ומביא לעולם
מעט מן
האור.
[ליצירה]
זה ממש לא ככה...
אנחנו מודים על הכל... גם על הטובה וגם על הרעה...
אבל תמיד כשרע דבר ראשון שואלים למה ורק אז מתחילים לחפש את התשובות...
וגם את התשובות לא תמיד מוצאים...
תגובות