איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
--
המלצה!
בשיר זה את מתארת את כל הדברים הרומנטיים שהאהוב מביא:
כוכבים
לבנה
שושנה
רוח מלטפת.
והנה, את מגלה שכל אותם דברים הנם בעצם חרב פיפיות, הם פשוט קמלים והולכים, לא נשארים בעינם, הם מזוייפים, אינם אמיתיים בעינייך.ואיתני הטבע שהם השמש והגשם אשר באופן רגיל מביאים ברכה לעולם ולבן האנוש הופכים ומקצינים וגורמים אך סבל.
את מגלה שרק הדמעות והכאב נשארים, וזה לא מוסיף לך מנוח.
תגובות