[ליצירה]
את ההוסיט ניסיתי לקרוא בכיתה ד' אבל השתעממתי נורא.. אומרים ששר הטבעות הרבה יותר טוב (וגם בטח הייתי קטנה מדי בשביל הכבדות של ההוביט), אבל עוד לא יצא לי לקרוא.
ואגב, את הארי פוטר קראתי גם לפני שהוא התפרסם בארץ, במקרה מצאתי אותו בספריה ונזכרתי ששמעתי המלצה עליו, אז לקחתי.. לפי הרישום שבצד - הייתי השלישית לקחת אותו מהספריה שלנו.
[ליצירה]
יפיפה! מהמם אפילו.
(בהתחלה קצת הפריעה לי השורה- "בין לבן לצבעוני", כי לבן הוא אחרי הכל, צבעוני [כל הצבעים ביחד הם לבן]. בסוף הבנתי את השורה הזו אחרת, אז היא בסדר...)
:) שחף.
[ליצירה]
התרגום שלך מקסים ותודה שזיכית אותנו גם בשיר המקורי שנכתב לאחר הרצחו של אברהם לינקולן.
אך, היודעת את כי נעמי שמר כבר תירגמה שיר זה לאחר מותו של יצחק רבין ויש לו ביצוע מדהים של מיטל טרבלסי. מומלץ מאוד לשמוע
הו רב - חובל, קברניט שלי,
סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת - קרבות חותרת ספינתך
זרי - פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב-חובל, קברניט שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם, לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובקולם תקוות - עולם לנס המיוחל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב - חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב - החובל אינו עונה, שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע - ידי
הוא לא ייתן לי אות
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי - הים
כשבנמל קהל יצהל אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב – החובל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם-דם שותת
באשר רב-החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
[ליצירה]
בתגובה לשירך:
ירושלים של ברזל (במנגינת ירושלים של זהב)
במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רוינו ושחר קם פתאום -
ורק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכאת
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
נפוצו כל גדודי המלך, צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך ישכון שלום
[ליצירה]
ביחס לקטע שלך "כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך" הפנתי אותך לספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"אך בכל זאת אצטט מעט:
"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו" .
ביחס לתגובתך לשירי "עוד לא חי":
מאוד אהבתי את התמימות שלך בשעה שאת ניסית ליעץ לי איך בכל זאת להסתכל ולהתייחס לחיים..ניסית לעזור לי ..
אני רוצה לומר לך שמילותייך הן מילים שנאמרים גם אצלי על ידי עצמי אלא שאותם אומר השכל ואילו כאן ב"צורה" כותבים (אני בכל אופן) את שאומר הלב..כי את מה שאומר השכל ...כולם יודעים ו..זה פחות מעניין..