[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
כל כך מרגש, כל כך מחמם את הלב לדעת שיש כמה אנשים בעולם שיכולים לחשוב על הזולת, לאהוב אותו, בלי שוב סיבה, בלי שום תמורה, רק בגלל שהם טובי לב כל כך, מלאים חמלה.
חידוש מרענן למי שעסוק בעיקר בעצמו.
[ליצירה]
כמה אנשים. פחות אחד, ועוד אחד, ו.. הופ!
נשארת לבד.
כמה אנשים, ודמיינו איך מרגיש מי שהפך כוכב בין לילה ונותק ברגע מכל הסביבה האנושית המוכרת לו, ואין לו נפש קרובה, רק כמה תאבי בצע שמסתובבים סביבו כמו דבורים סביב המלכה.
[ליצירה]
בס"ד
ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן קיבה ישנה
(מתוך מסכת ברכות סא, ב)
רש"י מפרש: שוחק = שחוק. כך שאין הכוונה לשירים עצובים אלא מצחיקים חי חי חי :-)
[ליצירה]
בס"ד
ולמה נראה לך שמישהו כזה ירצה לעזור לך? אחרי שאמרת שהוא נרקומן?
סתם, לא לקחתי ללב. כי אני יודע שזה שטויות. אצלי בבית אבא שלי מבשל, ובכל תקופת החגים, בכל ערב שבת או חג, גם אני ביליתי שעות רבות במטבח...
ושנינו לא נרקומנים.
(ועדיין אין כמו האוכל של אמא!)