מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
הרבה זמן שאני מחכה למייל שיודיע לי שפרסמת משהו.
היום זה קרה וחנוכה נראה קרוב ורחוק
ואני יודעת שהחיפושים ממשיכים
ואיני יודעת אם אי פעם נפסיק
ואני מבקשת עלי שלכת
לרקום מהם תפילות
לחבר ירושלים של מטה עם זו שלמעלה
רייזלי,
תודה על המילים, תודה שאת מצליחה להיות לי לפה
(ועם זאת אני חושבת שהחלק השני פחות טוב מהראשון)
[ליצירה]
יש משהו קסום במילים, גם אם אני לא מבינה את כולן...
והמקצב ושבירת השורות הרייזלית האופיינית תמיד שובים את לבי...
:-)
הכי אהבתי את הבית:
"לך לך
מעבר לנהר מעבר
לזמן, אפשר להיות אב
גם כשאתה יתום"
[ליצירה]
אוי
איך זה שלא הגיבו?
מזל שיש את היצירה האקראית,
אז נכון, זה נורא אקראי לקרוא על שמחת הגשם בעיצומו של קיץ, ובכל זאת זה היה מרענן.
אהבתי שכל הבתים נפתחו דומה "שמחתי" "שמיכתי" ולבסוף "שמחת הגשם", כל אלו לעומת "חורף שבי קודר"
בפתיחת השיר.
[ליצירה]
ארכיאולוגיה-
מצחיק לראות את בית המקדש מנקודת מבט ארכיאולוגית- (מצחיק כמו שרבי עקיבא צחק)
שנאתי את הכהנים עם הסכינים נוטפי הדם.
שנאתי את היחס שלך למקדש כאל עוד תרבות שהיתה ונעלמה, עוד חלק מירושלים שהיה ועכשיו הוא עניין ארכיאולוגי בלבד.
[ליצירה]
[ליצירה]
?
אולי להפך, אולי המטה קוגניציה היא זו שעוזרת ליצירתו להפוך מודעת יותר, בנויה יותר.
[ליצירה]
יפה!
אני במקומו הייתי רצה לספור תמרצפות במלחים.
ומנסה להיפטר מהעיניים האלה התקועות בגב.
בדרכי שלום, ואם לא דרך הראש אז דרך הרגליים.
שירביץ לה, להן, לשתיהן.
(רק אגרסיביות תעזור לו עכשיו)
[ליצירה]
חבל
א. אין את הבית הראשון
ב. החזרה על מילים לא שייכת לשיר המקורי- אלא למנגינה, (ופשוטים, ופשוטים...)
ג. שכחת- וזה חמור בעיניי לומר שזה שייך ללאה גולדברג!!!